קוסקו- הסוף

ק-ו-ס-ק-ו

לא הייתה ולא תהיה עיר שאתאהב בה כמו שהתאהבתי בקוסקו.
עיר מ-ו-ש-ל-מ-ת. מכל הבחינות.
במצטבר לדעתי, אסגור בעיר הזו שבועיים ממש. רק בעיר! זה לא משהו שחשבתי שאי פעם אני יעשה. אפילו בחופים הכי מדהימים בעולם הייתי ממצה תוך שבוע...

מחר יום שני. אעזוב את קוסקו פעם אחרונה ואומר שלום. אולי אפילו דמעה תרד (מכל מיני סיבות...).
כאן התנקזו כל העוצמות של הטיול לתוך פרק זמן קצר ועיר קטנה.
זה בטוח קשור לכך שאני בדימדומי טיול. אני כבר עם הראש בארץ. הגעגועים נוסקים מעלה מעלה לרמות בלתי נצפות.
המון מחשבות ותובנות מתנקזות לעיר הזו. הרבה חוויות לא רגילות. הרבה נופים מרהיבים. הרבה מיצוי והמון געגועים. המון עבר והמון מחשבות על עתיד. המון הכאות על חטא והמון השלמה עם דברים שקרו. המון יופי והמון אוטנתיות. המון רוחניות והמון גשמיות.
יש כאן ב26 "ויפאסנה" שחשבתי ברצינות ללכת לעשות את זה. אבל אין לי כבר זמן ואין לי כלכך רצון לשתוק עכשיו 10 ימים אז אני אדחה את החויה לזמן אחר. אבל מתישהו אני ארצה. אולי במזרח... אולי לא לבד...

לפעמים אני מצטער שהבלוג הזה פתוח לציבור הרחב. לכולם. לפעמים בא לי להשתפך כאן ואז יש לי מחסום. כולם רואים. פאדיחה... אז אני כותב ביומן. כותב לחברים. כותב לעצמי.

חזרתי לקוסקו מהאזנגטה ביום שלישי שעבר בצהרים ואשאר כאן עד מחר. שישה ימים נוספים של עיר.
הופמן גדי וברלה, חברי לטרק ולחדר בהוסטל יעזבו את קוסקו ביום חמישי או רביעי.
יש סיכוי טוב שהיום הוא יומם האחרון וזה הסיבה שאנחנו הולכים להתפרק היום. לרקוד מלא ולשתות מלא ולצחוק מלא. כולם מתבאסים לעזוב את קוסקו. זה למה חשוב לעשות ערב טוב.

יצאנו בערב למאמא אפריקה- הבית שלנו. סלסה שעה וחצי וקצת מסיבה ואז אנחנו פונים להוסטל לשתות קצת. מזמינים את הקטור המורה שלנו לסלסה ואת לולו- המורה לסלסה שתמיד כיף לרקוד איתה כי היא רוקדת מדהים. הם נענו להזמנה בהפתעה. איתנו גם דנה, שירן והודיה שהיו איתנו לאורך כל השיעורים אצל הקטור ומספר לא מבוטל של חברה טובים שהצטרפו.
ישבנו על בקבוק וודקה ושני בקבוקי רום. כמובן שסיימנו מסטולים. כיף חיים. הקטור ולולו הוסיפו נופך לאווירה.
מההוסטל פנינו חזרה למאמא אפריקה כשכולנו שתויים וסוחבים את לולו שקיבלה מכה ברגל סחיבת פצוע עד המאמא.

הריקודים כמובן הלכו לכיוון חיובי מאוד. היה כיף. בסוף הערב- זרחנו. ערב טוב לסיים עם קוסקו.

אני לא עוזב. בעיקר כי חשוב לי להעביר שבת כאן בבית חב"ד עוד שבת אחת לפחות. עם עופר ויעל.
ביום רביעי כולם מחליטים להשאר יום נוסף. לוקחים עוד שיעור מעגל בסלסה ובערב יוצא עם כולם שוב. עוד ערב מדהים קצת פחות מקודמו האמת אבל עדיין מדהים.
למחרת יום חמישי- כולם עוזבים. ברלה טס וגדי והופמן נוסעים באוטובוס ואני שוב לבד. כבר שכחתי איך זה..
אני צועד לי לבית חב"ד ומנהל שיחה מעניינת במיוחד עם עופר בזמן שאנחנו מעשנים דגי טרוצ'ה במעשנת. אנחנו קובעים לימוד למחרת בשעה 11 (חב"דניקים לא קמים לפני) שקשור למה שדיברנו. אחרי זה אני מזמין פיצה והיא טעימה פצצות. איך לא הזמנתי שם לפני אין לדעת.

ביום שישי אני מתייצב ב11 ללמוד עם עופר. לומדים שעתיים. קפה ותה ועוגות טובות וסבבה. באמת שהיה מעניין. מחר, בשבת נסיים את הלימוד. אני נרשם לשבת לשני הסעודות ערב ובוקר (לא זול).
בערב שבת אחרי התפילה יעל מזמינה אותי לאכול אצלם בבית. וואלה הייתי משלם גם 50 סול בשביל הארוחה המשוגעת שהייתה שם. לא יודע אם אכלתי כזאת מאז שטסתי. מאז הסעודות שבת אצל רוחמה :)
אחרי הארוחה אני כמובן נשאר להתוועדות (ומוותר על המאמא אפריקה!) עד בערך 12:30 בלילה. היה מעניין אבל קצת פחות מפעם שעברה. הייתה שם בחורה חמודה ישראלית רפורמית. היה מעניין לדבר איתה.

בשבת אני שוב מגיע לבית חב"ד. ג'חנון. תפילה- הפעם אני לא מתפלל כי יש כבר עשרה. אני קורא למטה. ונרדם עד הארוחה.
ארוחת שבת ואז לימוד עם עופר. סיימנו את המאמר- זה מאמר של הרבי שמדבר על נושא הבחירה החופשית. מרתק (לא מומלץ לקרוא אותו סתם בלי משהו שמבין קצת במושגים הבלתי נסבלים האלו כמו סטרא אחרא וכאלה...)

במוצ"ש אני יוצא עם המלצריות של בית חב"ד- זוהר וורד, שהם שתי בחורות שרוטות פצצות ומצחיקות, לפסטיבל לא מוצלח- אז אנחנו חוזרים לפלאזה שם יש הופעת רוק מדהימה! הכיכר מפוצצת ואני לא מבין מה לעזאזל עשינו בפסטיבל הדבילי הזה...
יש כאן חג בקוסקו. יומולדת לקוסקו וזה חגיגות שבוע. מחר זה עתיד להגמר. מלא אנשים שיכורים ברחובות ומלא שירים אוטנתיים ובגדים מסורתיים. האמת שזה נחמד אבל לא יותר מזה.

היום ממש לא עשיתי כלום. רק הסתובבתי בעיר עם אוזניות ודיברתי עם אנשים וכתבתי את הבלוג הזה וזהו. אני אצא היום פעם אחרונה למאמא אפריקה. אני אפרד מכל החברים שלי משם. זה בית בשבילי- אני כבר נכנס חינם גם אם זה עולה כסף (לא כל יום זה עולה) ומקבל שתייה חינם מידי פעם. המלצרים מכירים אותי וגם מדריכי הסלסה וכמובן הקטור ולולו... כיף שם. זה יהיה הערב האחרון בקוסקו. מחר אני אקח אוטובוס ללימה. אני יגיע ללימה רק ביום שלישי בבוקר...

בנתיים היו שלום כולם. געגועי גוברים!

הטרק השני- פרו

אזנגטה

האזנגטה הוא רכס שנמצא ממזרח לקוסקו. מבחינה גאוגרפית הוא המשך של האלטיפלנו. המשך של הנוף הבוליביאני המוכר של קורדיירה ריאל ושל קורדיירה אפולובמבה. הגובה המרבי שם הוא 6300 מטר (האזנגטה עצמו) ויש מספר פסגות נוספות מעל 6000 מטר. איך שהגענו לטינקי היה אפשר להזכר בצורה ברורה בבוליביה. גם הנוף וגם האנשים שם וגם צורת החיים. הרגשתי קצת חזרה אחורה וזה היה נחמד. בוליביה נעמה לי מאוד כידוע...

הגענו לטינקי בשעה מאוד מאוחרת- באיזור 16 בצהרים. הלכנו מעט לכיוון תחילת הטרק וביקשנו מאיזה מקומי לעשות לו קמפ בחצר. כאמור אנחנו חמישה. אני ישן עם ברלה באוהל שלי ושלושת האחרים מפאת קמצנותם השכירו אוהל של 2 אנשים בלבד.. שיהנו.

ניתן לראות באופן מובהק את רשמיו של האס"ק. בתחילת הטיול אתה מתכונן לטרק כמו לתרח"ט. התיק ארוז כבר יום לפני והכל סגור ואתה יודע בדיוק לאן ליסוע מתי ומאיפה. אתה שם שעון מעורר וב5 לפנות בוקר הכי מאוחר אתה מזנק לטרק. 

בשני הטרקים האחרונים התחלתי את היום הראשון בשעה 9 בבוקר בערך ורק אז עשיתי קניות ואז נסעתי וישנתי לילה ראשון שם, לפני הטרק. האמת- שאין בזה שום דבר רע. זה אפילו יותר טוב אולי. אבל המהפך ברור. מה שכן מבאס זה מה שכבר אמרתי- להגיע לפרו בסוף. להגיע אליה עייף. וזו מדינה מופלאה מאין כמוה...

בכל אופן, התנחלנו בחצר שלו אחרי שהוא הסכים בחינם. הופמן בישר לנו שהוא "מזמין" אותנו למדורה וקנה מהפרואני עצים למדורה. הוא טוען שהוא פירומן וחולה מדורות. 5 סול זה עלה וזה כלל את הילד שלו שלא הפסיק להציק לנו כל הערב. 

בישלנו ערב, שרנו להנאתינו מסביב למדורה ונכנסנו לישון. 

בלילה אמור לרדת גשם וגם מחר. מבחינתינו זה בסדר כי יום ההליכה מחר רק מתקרב לרכב האזנגטה והימים שחשוב לנו מזג האוויר זה הימים שאחרי- ואמור להיות בסדר עד אז.

האוהל שהופמן השכיר התגלה כלא משהו והגשם שירד בלילה חדר. אני וברלה קמנו יבשים כמובן למשמע הבכיונים מהאוהל השני...

היום השני לטרק היה כולו הליכה בעלייה מתונה לכיוון כפרונציק (2 בתים וכלב ומלא לאמות) שנקרא "ארפה". איפשהו בצהרים עצרנו לאכול לחמניות ופסטרמה ודייסת קורנפלור חמה (נמאס מהשיבולת שועל). ברלה נמצא בטרק הראשון שלו ולוקח כדורי גובה. מלא צחוקים במהלך הטיול. כולנו קצינים למעט גדי שהיה חפ"ש. והנושא הוא מושא לים בדיחות וירידות. 

הגענו לארפה לפנות ערב וביקשתי רשות מהסניורה לעשות קמפ בחצר שלה. היא הסכימה וכשנכנסנו הציעה לנו את המחסן שלה תמורת 2 סול לבן אדם. הגובה הוא 4500 וקר ממש. למה לא לשלם 2.8 שקל בשביל לילה תחת קורת גג? לקחנו. השקעה טובה.

למחרת- היום השלישי לטרק, יום שישי. סוף סוף רואים אזנגטה. רכס אדיר. הר מרשים 6300 מטר. לפני שהחברה מתעוררים אני מטפס לאיזה כיפה ליד הכפר לתצפית יפה. כשאני חוזר הם רק מתעוררים. אנחנו מתארגנים.

התיקים כבדים מאוד כי התפנקנו באוכל ותכננו 8 ימים. ברלה וגדי מאוד רוצים לקחת סוס שיסחוב להם תתיקים. אני מבהיר להם שאין לי שום בעייה אבל אני לא הולך לשלם על זה ואמשיך לסחוב את התיק שלי על הגב. 

אחרי שהם מבזבזים לנו איזה שעה על דיונים עם הסניור על המחיר הם מחליטים לא לקחת ואנחנו יוצאים סוף סוף. 

הדרך עולה לפאס ארפה בגובה 4700 מטר, יורדת לערוץ מלא לגונות ואז עולה שוב לפאס בגובה 4850.

בירידה מהפאס השני אנחנו מזהים בקתה. זה נראה טוב. כמו הרפוחיואים של פטגוניה. כמה שהתגעגעתי אליהם...

אנחנו מגיעים לבקתה ב17. צריך להספיק לבשל לפני שבת כי הופמן הוא סוג של דתי- אז הוא מטייל בשבת אבל לא מבשל... הרפוחיו מדהימה! יש שירותים עם אסלות ויש מקום לישון בדיוק לחמש ויש קורת גג!

אנחנו מבשלים פסטה בטיל בשביל הופמן, עושים קידוש על תה, שרים שלום עליכם ואוכלים ארוחת שבת לתפארת.

למחרת, שבת, היום הרביעי לטרק- יש לנו פאס גבוה לטפס (5200). אנחנו יוצאים רק באיזור 9 כי מנהלות של ארוחת בוקר לחמש אנשים זה לא מהר. 

הפאס הזה הוא המצאה שלי. הוא לא חלק מהמסלול הרגיל של האזנגטה, ואני לא מספר את זה לאף אחד מחשש התמרדות... אנחנו עולים לפאס למראה נוף פנורמי מדהים. ברלה וגדי היו קרובים ללשבוק חיים במהלך העליה אבל לקחו את זה בסבבה. פק"ל קפה ועוגיות על הפאס. אני ונועם מטפסים לכיפה שליד הפאס לראות קצת יותר. השאר מוותרים.

זה מדהים לחשוב עד כמה אנשים באים לטרקים ממקומות שונים. 

אני למשל- יוצא לטרק ורעב לראות נוף. אני מתבאס מכל ענן ומכל ראות לא טובה ממש.

יש אנשים- כל שאר החברה כאן בערך- שבאים לא בשביל זה. הם באים כדי לסבול כמה ימים ואז להנות יותר כשיחזרו בסוף לקוסקו. הם נהנים מהחברה במהלך הטרק ופחות מתרשמים מהנוף. אני מכבד את זה אבל זה מוזר לי. אני ממש לא ככה...

יורדים מהפאס לערוץ הראשי ומשם עולים לכיוון כפר שנקרא "חמפה". שם אנחנו פוגשים צולה לפני הכפר שמפנה אותנו הצידה לביקתה זהה לזו שישננו בה הלילה. הבעייה שכאן- יש רק שירותים והדלת של החדר נעולה.

משהו אחד נוסף- יש מקלחת ודוד שמש!!!! כל היום היתה שמש ואני קופץ על המציאה. אני מתפשט בזריזות ועף להתקלח. תענוג לא מוסבר! 

עד שאני יוצא ברלה מספיק לפרוץ את המנעול של הדלת (למורת רוחי האמת). מתפתח דיון מוסרי האם ישנים כאן או לא. בסוף ההכרעה היא שישנים כאן. מבשלים א.ע. 

במהלך הארוחה מגיעה צולה שיכורה ואנחנו מכבדים אותה במרק. קטע הזוי ולא ברור.

החדר כאן יותר קטן מאתמול ולא יאפשר שינה לחמישה אנשים. אני מחליט ללכת לישון בשירותים. וזה סבבה האמת. היה שם אחלה.

בבוקר מגיע הבחור מהכפר שהרפוחיו שלו וכמובן שזה ממש לא נעים. המנעול שבור. אנחנו משלמים לו 15 סול על הנזק ונפרדים לשלום.

אני שונא את הקטעים האלו. זה למה שונאים ישראלים. ותכלס- יש על מה! זה ואנדאליזם נוראי מה שעשינו שם. מזל שלא אמרנו שאנחנו מישראל. קשה לי להבין את זה ועד עכשיו כואב לי על אותה פריצה.

יום ראשון. היום החמישי לטרק. אנחנו יוצאים עם התיקים לכיוון לגונה בגובה 4800. שם נישן. התכנון הוא להמשיך משם לפאס מזרחי ללא תיקים ולחזור לישון בלגונה.

אנחנו מגיעים באיזור 10:30. ברלה מרגיש קצת לא טוב ומחליט לא לעלות לפאס. מצויין- יש לנו מאזין. אמרנו שאם נחזור ונראה אותו ישן בשמירה- הוא יקבל שבת במקום...

עלינו לפאס בגובה 5300. שדה קרח מדהים שנמצא בין 3 הפסגות הגבוהות של האזנגטה. נוף פנורמי משוגע. תכלס- זה הפאס שאליו יחלתי כל הטיול והגענו במזג מדהים. התכנון שלי היה להמשיך הלאה לפאס נוסף ממזרח להר הדרומי אבל הזמן לא איפשר. גדי והופמן ירדו ואני ונועם המשכנו עוד שעה וחצי לטייל על הקרחון הזה ואז ירדנו. 

זה הלילה הכי גבוה שאנחנו עושים במהלך הטרק. הולך להיות הכי קר ואנחנו חוזרים לישון באוהל אחרי 3 לילות בבתים. ברלה התנדב לבשל בחוץ כשכולנו הצטופפנו בתוך האוהל. אכלנו בטיל ועפנו לשק"שים. אין ספק שהיה לילה קר אבל עברתי לילות קרים ממנו בהרבה.

למחרת. יום שני. היום השישי לטרק. אנחנו עולים פאס בגובה 5100 ויורדים בחזרה לכיוון העמק הענק של טינקי. מחר נסיים את הטרק. במהלך הירידה כמה צולות מזהות אותנו ופורסות לנו מעין חנות דרכים. מנסות למכור לנו אריגים מצמר של לאמה. לא כל כך הולך להם ואני תוהה איך לעזאזל הם מרוויחות כסף מהעבודה הזו...

לקראת ערב אנחנו מגיעים קרוב מאוד לטינקי. משיגים מאיזה סניור בית לישון בלילה תמורת 3 סול לבן אדם. היתה השקעה שווה. בית קטן וחמוד וחם. אנחנו בלילה השישי והאחרון בטרק. אנחנו נשארים ערים עד מאוחר, אוכלים טוב וישנים טוב.

למחרת אנחנו הולכים שעה ומגיעים לטינקי. משם מונית לאוקונגטה וואן לקוסקו.

ב13:30 אנחנו נוחתים בקוסקו ב"אלנבי". אוכלים צהרים איכותית וחוזרים לאימפריאל.

עכשיו אנחנו מתעקשים להוריד את המחיר ל15 סול. אחרי הכל אנחנו כאן כבר הרבה ומגיע לנו הנחה.

זה לא קשה והסניורה מסכימה מייד "פרו- סולו פרה אוסטדס". רק בשבילכם ואל תספרו לאף אחד.

עכשיו אני בבית חב"ד מגולל את מעלילנו בשבוע האחרון. מכאן אני אמשיך למאמא אפריקה כמובן ואני הולך גם להיות כאן עד שבת... נחווה עוד קצת מקוסקו...

עיר הקודש קוסקו- בשלישית

חזרנו כאמור מהמאצו פיצו ביום חמישי בלילה. נרשמתי למחרת לבית חב"ד לשני ארוחות. זה די יקר- 40 סול.
לשם ההשוואה- אני יכול לאכול ארוחה שלימה הכוללת מרק מנה עיקרית ושתייה ב4 סול בשוק... אבל בית חב"ד זה האווירה ואני גם די אוהב את השליח כאן. נרשמתי.

בהוסטל (אימפריאל) נמצאים שני ישראלים- הורים של שני חברה טובים שמטיילים. התחברתי איתם. אחד גר באשכולות ליד שומריה. בכלל- בקוסקו אני מתחבר למלא אנשים ומתחיל להרגיש בבית.

פגשתי בבית חבד כבר ביום שישי את ברלה ואת אורי גולן. כיף לפגוש אנשים שאתה אוהב. ברלה רק הגיע מהארץ ועכשיו הוא הולך לצאת איתי ועם איתי לאזנגטה. בהמשך אני פוגש גם את ניר ואת אדם- שני חברה טובים שטיילו איתי בבוליביה בפלצוקו אפולו. אולי הם יצטרפו אלינו גם לאזנגטה. אנחנו כבר עומדים על המון חברה (אני, הופמן, ברלה, גדי שגם יבוא איתנו כנראה- היה איתי בסלקנתאי, אדם, ניר- 6!!!). כולנו נאכל היום יחד בבית חבד ונדסקס על הטיול.
התכנון הוא לצאת ראשון או שני.

בהמשך היום אני פוגש זוג מבוגרים (60+) מחד נס שמטיילים לעת זקנתם ומבקרים בבתי חב"ד. חמודים לאללה. יבואו גם לארוחת שבת בבית חב"ד.

ערב שבת בבית חב"ד. תפילה. הבחור מחד נס- לא כלכך אוהב להתפלל אז הוא נשאר למטה. כל אחד מתפלל בדרך שלו- אינשאללה. אני עולה חזן לקבלת שבת אחרי שהחברה מבטיחים לי שאני לא אשיר לבד את קרליבך.
בזווית עין אני רואה את ההוא מחד נס מתגנב לתפילה. הניגונים משכו אותו.
אחרי התפילה הוא הודה לי על הניגונים ואמר שמעולם לא שמע תפילה כזו. (תכלס- היה קרליבך סולידי ולא כלכך מושקע... אבל ניחא).

ארוחת שבת ישבנו כל החברה של הטרק יחד. מסתמנת יציאה ביום שני. החלפנו חוויות של כולם עם כולם והיה נפלא. גם האוכל לא היה רע.
אחרי הארוחה היו שני אופציות- מאמא אפריקה, או התוועדות עם השליח.
היה קשה להחליט אבל בסוף ההתוועדות נצחה (להפתעתכם כמובן...). לא יודע למה- היה בא לי שבת בטוב. כמו שאני אוהב. כמו פעם.
ישבנו עם השליח אני ואדם (הבחור מפלצוקו אפולו) עד 1 בלילה בערך. בהתחלה הוא סיפר את סיפור חזרתו בתשובה. שלושה שבועות הפצירו בו שיספר והיום הוא מספר.
בדרך כלל שהחברה מתעניינים בסיפורי חזרה בתשובה הם חושבים שהם ישמעו ניסים ופיצוצים. אבל השליח כאן עבר תהליך חזרה בתשובה ש-כ-ל-י בלי ניסים ונפלאות ולכן זה ממש עניין אותי, ופחות עניין את רוב הנוכחים...
בכל אופן התגלגלנו אחרי הסיפור להמון נושאים אחרים ובסוף נותרנו מספר מצומצם של אנשים שזה באמת מעניין אותם והיה אדיר!!!
עוד ישבתי עם אדם באימפריאל איזה שעה אחרי ההתוועדות ורק דיברנו על מה ששמענו.

למחרת ישבתי בארוחת הבוקר בהוסטל עם ההורים המדוברים דלעיל. אחד מהם דתי אגב. באו שני הורים נוספים שישנים בהוסטל אחר וגלגלנו שיחה מעניינת על כל העניין הזה של הטיסה לדרום אמריקה אחרי הצבא ומה לעזאזל כולם מחפשים. היה מעניין.
אחר כך הלכתי עם ההורה הדתי לבית חב"ד לאכול ג'חנון.
יש להם קטע כזה של גחנון לפני התפילה. זה נשמע כמו טריק להביא אנשים להתפלל. מה שהם לא לקחו בחשבון זה שישראלים הם כאלה חצופים שאין להם בעייה להגיע לגחנון ואז פשוט להתנדף...
נשארתי לתפילת שבת. אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהלכתי להתפלל בבוקר שבת אבל זה היה מזמן מזמן. יותר משנתיים לדעתי. אני ישבתי שם והתפללתי בדרך שלי- קראתי ספר יפה. אפילו קיבלתי עלייה לתורה וכולם היו מבסוטים.
ארוחת שבת נחמדה ואחריה שיעור סלסה נוסף עם הקטור. הפעם עשיתי את השיעור יחד עם בחורה ישראלית תל אביבית בשם דנה. היה שיעור נחמד. אבל תכלס- יותר טוב לקחת שיעור שני בנים מאשר בן ובת כי הצעדים שונים אחד מהשני וזה מבזבז יותר זמן וזמן שווה כסף כידוע.

בערב מאמא אפריקה ואינקה טים כרגיל והולכים לישון מאוחר. קבעתי עם הופמן עוד שיעור סלסה למחר וקבענו כל החברה של הטרק להפגש ב14 בבית חב"ד לסגור את הקניות והכל לקראת הטרק.
השיעור סלסה היה מוצלח ביותר. זה אשכרה כיף! ויש לי ים דמיונות מה יקרה עם הסלסה כשאני אחזור לארץ...
ב14 אנחנו נפגשים ומחליטים לדחות את הטרק ליום רביעי בגלל מזג אוויר רע. אני גם ככה רוצה להשאר בקוסקו הרבה. כיף לי כאן מאוד. אני מתאהסב בעיר הזו ואין לי בעייה להשאר כאן עוד. זה הולך להיות 6 לילות שאני יבלה בהוסטל רצוף. זה הכי הרבה מאז תחילת הטיול!!! כמובן שזה מסמל אס"ק מטורף של הטיול.... אני עוד פחות מחודש וחצי בארץ ואני אחושילינג עייף ומתגעגע וזה מורגש. בחיים לא הייתי נשאר כלכך הרבה זמן בעיר. בעבר בקושי יכולתי להיות יומיים בעיר...

בערב שוב במאמא אפריקה, ועכשיו אני כבר יודע קצת לרקוד ואני מכיר גם די הרבה בנות כאן וזה אחלה ערב!

הימים עוברים בצורה כזו- ארוחת בוקר בהוסטל, שיעור סלסה כפול, ארוחה בשוק, בית חב"ד ומסיבה וכך הלאה. כיף ממש!!!!!
ביום שלישי בצהרים מסתמן ההרכב הסופי שהולך להיות בטרק- חמישה חברה- אני, ברלה, הופמן, גדי ועוד אחד שהצטרף הרגע האחרון- נועם אחד מכרמי יוסף. חבר של דודי שטייל איתי בפאס הרוחות.
אדם וניר החליטו לצאת לטרק אחר שנקרא צוקיקיראו שאני וויתרתי עליו.
שוב יוצאים למסיבה אחרונה לפני הטרק במאמא אפריקה. זה כבר כמו בית בשבילי ובשביל הופמן כי הקטור המורה שלנו נמצא שם תמיד וכולם כבר מוכרים. וכיף.

למחרת בבוקר- יום רביעי, אני עושה קניות עם נועם על הבוקר ואנחנו נוסעים לעיירה שנקראת טינקי. משם מתחיל הטרק של האזנגטה. להתראות קוסקו. עוד נתראה ברביעית...

הטרק הראשון- פרו

הואנקה קאייה- יאנמה- סלקנתאי- מאצו פיצו.

אנחנו לוקחים ואן לכיוון עיירה שנקראת קייאבמבה. נסיעה של 5 שעות וב16 אנחנו יורדים בצומת דרכים בואכה כפר קטן הנקרא הואנקה-קאייה, שם מתחיל שבילינו הנכסף.
אנחנו מצויידים לשבעה ימים. אין ספק שלו יצאתי לטיול הזה לבד וקצת יותר מוקדם בטיול- הוא היה לוקח יותר זמן. אבל אני כבר עייף. אני בסוף. ואני מרגיש את זה טוב.

אנחנו לא מספיקים לחכות דקה ועוצר לנו טנדר חדש עד הואנקה קאייה. עד שאנחנו מגיעים (שעה וחצי על דרך עפר) כבר מחשיך בחוץ ואנחנו מחליטים לעשות את הלילה הראשון באכסנייה קטנה עם סניורה שמבטיחה ארוחת בוקר מפנקת למחרת.
מסתובבים טיפה בכפר, קונים כמה ביצים לעשות חביתה. א.ע. ולישון.

קמים מוקדם בבוקר ואוכלים א.ב. טובה של הסניורה שבסוף אומרת שזה לא כלול במחיר הלינה. לעזאזל איתך!!!! פורקה נו מה דיחיסטה? ואחרי כמה פרצופים היא מורידה את המחיר לשתיים וחצי סול ואנחנו משלמים.

ב7:30 אנחנו כבר מתחילים תנועה. בגובה 3000 מטר. היום אנחנו הולכים ללכת מלאאאאא. טיפוס ממושך עד לגובה 4700 וירידה בחזרה לכיוון ה3800 לשינה.
אני לא בקיא במיוחד בתוואי השטח. שאול צייד אותי במידע מינימאלי. רק הצביע על ציר כללי במפה ואמר שהוא יפה. הלכתי על זה. בנתיים זה נראה טוב.
הפעם האחרונה שגדי סחב תיק זה היה ממש מזמן (3 חודשים בערך...) אבל הוא בחור גדול והוא מסתדר.
מתחילים בעלייה מתונה יחסית בתוך עמק רחב עם בתים מבודדים פזורים פה ושם. פלאחים אסליים. השלושה ימים הראשונים של הטרק עוברים בשביל ממש לא מתוייר. אנחנו לא פוגשים אף מטרק בשלושת הימים הללו למעט קבוצת 4 אנשים עם פרדות ומדריך כמובן בסופו של היום השני שהולכים בכיוון ההפוך).
אני כבר שם לב בברור להבדל המשמעותי מהנוף המוכר של בוליביה- יש כאן הפרשי גבהים מטורפים. הרים של 6200 מטר נישאים מתוך ואדי עמוק בגובה של 2000 מטר בתחתית. זה יוצר נוף חדש ומדהים. אני חולה על זה ואומר חבל שאני כל כך מאוחר מגיע לארץ המופלאה הזו. הריגוש מהנוף כבר אינו אותו ריגוש למרות שאני מבין שאני במקום מיוחד. שונה. חדש. אומר לעצמי כמה בא לי ולא בא לי לטפס על הפסגות המושלגות האדירות האלה שמסביב, לו הייתי כאן 4 חודשים קודם...

בגובה 3900 אנחנו מזהים כמה סככות ירוקות וניגשים לבדוק במה מדובר. מסתבר שזה אתר קמפינג מושקע מאוד. כיף לישון במקום כזה. הפרואנים השקיעו כאן ממש. בדיעבר, לאחר שנראה כאלה בכל יום- אנחנו מבינים שזה פרוייקט שמרשת את כל האיזור באתרי קמפינג כאלה ויגמר עד 2014. כרגע זה חינם. אולי אחכ זה יעלה כסף...

אנחנו אוכלים צהרים וממשיכים.
מכאן הדרך מתחילה ללכת בנתיב אינקה עתיק. הדרך עצמה מדהימה בטירוף. נתיב אינקה באורך 10 קמ בערך שעולה עד הפאס ויורד למטה, והשתמר בצורה יוצאת דופן. הרבה יותר יפה מדרך האינקה שראיתי בבוליביה בפלצוקו-אפולו. כמה רמות יותר יפה!! למעשה זו הדרך שהובילה מצוקיקיראו למאצו פיצו.
ב16 אנחנו מגיעים לפאס מותשים. התיקים כבדים- 7 ימים קדימה, וטיפסנו 1700 מטר!!! הנוף לא מאכזב. אנחנו על קו פרשת מים בין האוקייאנוסים, השקט והאטלנטי. צד אחד מדברי וצד אחד טרופי. מרשים.

יורדים את 700 המטרים עד הקמפ ולשמחתינו גם כאן נמצאות אותם סככות ירוקות. פרואני בודד נמצא שם במבנה מאולתר. הוא טוען שהוא הולך לעבוד כאן חודש. משעמם כאן- שיהנה. אנחנו מבשלים מרק עדשים ואחריו אורז ומקפלים לישון.

בוקר היום השני. יום יפה. יורדים בערוץ כמה שעות. השביל תופס קו גובה ועולה לאוכף בשלוחה השמאלית. אנחנו פונים מזרחה. נוף מרהיב בערוץ המתגלה. הכפר ינמה נמצא מולינו בגובה 3500 מעבר לערוץ. יורדים למטה ועולים בחזרה לינמה. עלייה מעייפת. ב16 אנחנו חונים באתר הקמפינג בינמה. שואלים איזה סניורה אם יש כאן חנות- כמה פינוקים וגם כף לגדי שאיבד את שלו. היא מפנה אותנו לבית אחד שהוא החנות של הכפר ואנחנו מתקבלים בברכה. קונים כמה כפות חד"פ וגם פופקורן לערב. נתפנק קצת...
לילה קריר ומתעוררים ליום מעונן קצת. לא נורא, אבל גם לא טוב כמו שאר הימים.
גם היום מצפה עלייה ל4650 וירידה ל3500 לכפר שנקרא טוטורה. עלייה מפרכת וארוחת צהרים אחרי הפאס. הנוף כאן מטריף!!! רואים את הרכס של הסלקנתאי סוףסוף והוא מרשים פצצות. מתנשא מואדי של 2000 מטר. 4000 מטר של גובה! הכל כאן בענק. לא כמו בבוליביה. זה אחרת!

יורדים לכפר טוטרה ומגיעים ב16 בערך (חושך בשעה 17:40). הסניורה הראשונה מזמינה אותנו בלבביות לישון בחצר שלה. יש סככות ירוקות 500 מטר במורד אבל אנחנו מתיישבים בחצר שלה סתם כי היא נחמדה וזה מגניב לראות קצת איך הם חיים שם. שני ילדים קטנים שלה משחקים בחצר עם כמה כלבים תרנגולים חזירים ושאר מרעין בישין. האנשים בכפר ממש נחמדים וכשאני יוצא סתם לסייר בכפר אני מקבל עוד הזמנה לישון בחצר של סניור אחר...
בכל זאת אנחנו נפרדים לקראת השקיעה מהסניורה הנחמדה ויורדים לישון בסככות. זה ממש נוח שם. אין מה לומר.

מתעוררים לבוקר כחול לחלוטין. סלקנתאי מעלינו. מתחילים ללכת. בוקר היום הרביעי. היום נתחבר לטרק המתוייר של הסלקנתאי. התכנון לעלות לפאס של הסלקנתאי ואז לרדת בחזרה ולהמשיך לכיוון המאצו פיצו. היום נישן למרגלות הפאס. מחר נעלה לפאס ונרד עד מעיין חם שמסומן במפה ושם נישן.
בתחילת העלייה לכיוון הפאס אנחנו מחביאים את כל הציוד שאנחנו לא צריכים ליום הבא ועולים עם תיקים קלים יחסית.
בארוחת צהרים נתקדרו השמיים וגשם זלעפות החל לרדת. המתנו בנחת שהגשם יפסק תחת קורת גג של בית בודד שהיה שם ואז המשכנו.
שוב הגענו מוקדם לקמפ. גובה 3950. לא רואים את הסלקנתאי. נקווה שמחר בבוקר יהיה טוב. לפני הלילה פינק אותנו אלוהים ב5 דקות שבהם יכולנו לראות את הרכסים העצומים שמסביבינו אך מיד נסגרו השמים שוב.
לוסי הכלבה הקטנה והחמודה התנהלה אחרינו לאורך כל העלייה וקצת נקשרנו אליה. במהלך הלילה היא נעלמה...

בוקר. היום החמישי- השמיים קודרים. איזה בעסהההההההההההההה!!!! אנחנו מחכים כמה שעות ואז מחליטים לרדת. לא נורא. אני נזכר שגם ליגאל לא היה מזל בפאס הזה. יש עליו מנחוס רציני.
ירידה. חבירה לציוד המוחבא והמשך ירידה עד המעיין החם שאף מקומי שאני שואל לא מדבר עליו. כולם טוענים שאין מעיין חם ורק בסנטה תרזה יש. כשאנחנו מגיעים לאיזור המדובר אני מזהה נביעה עם צבע כתום לידה. המפה לא משקרת!!! רחצה נעימה מאוד ורעננות חדשה. בכל זאת- כבר 5 ימים בשטח!

מכאן השביל יורד לאורך ערוץ של הנהר סנטה תרזה. בצידו השני של הערוץ יש שביל עפר לרכבים. אני רואה מרחוק משאית יורדת ואני רץ לתפוס אותה. יש לנו טרמפ ל8 קמ הבאים. בסוף הוא רוצה 5 סול מכל אחד ושוב אנחנו מתעצבנים אבל ניחא.
מכאן אנחנו מתחילים לעלות לאוכף לכיוון הידרו אלקטריקו (מפעל חשמל דרכו מגיעים למאצו פיצו מכיוון הסלקנתאי).
אנחנו עוד מספיקים לחצות את האוכף ולישון ממש לידו ליד כפרונציק עתיק של האינקה. מקום חלומי.
על השלוחה מולינו כבר אפשר לראות את המאצו פיצו די בברור. האיזור שמימין אלינו- איזור הסלקנתאי עדיין מעונן ורק ל5 דקות אנחנו רואים את ההר שוב. אורז ולישון.

למחרת- בוקר היום השישי אנחנו יורדים את כל הדרך עד הידרו אלקטריקו. יום לא טוב. גשם ירד כמעט כל הלילה והבוקר מעונן. אנחנו מתפללים שמחר לפחות- כשנעלה למאצו פיצו ונשלם את כל החסכונות שלנו- שיהיה יום יפה.
אני הולך עם מקלות הליכה ומצליח איכשהו לא להחליק בדרך התלולה הזו. גדי ללא מקלות ומספק לי בידור משוגע. אני לא הצלחתי לספור את מספר הפעמים שהוא החליק. לקראת סוף הירידה הוא לבש פרצוף מבואס. אבל רציני מבואס. תנסו לדמיין הכי מבואס שיש ותכפילו במיליון. אני לא צוחק. כאילו- שם צחקתי בטירוף, אבל אני לא צוחק לגבי הכמות. זה היה מבדר פשוט.

הגענו להידרו בשעה 10:30 ובישלנו פסטה. עכשיו מחכה לנו הליכה ארוכה לאורך הערוץ (מקביל לפסי רכבת שהנסיעה הקצרה של 10 קמ עד לאגווס קליינטס, הכפר למרגלות מאצו פיצו, עולה כמעט 20 דולר. מופקע לחלוטין).
התחלנו ללכת ב12.30. ב15 הגענו.
הכפר הוא למעשה מסחטת כסף מתיירים. כל מהותו של המאצו פיצו הוא לסחוט כסף מתיירים. אין דבר יותר מסובך מלהגיע אליו. הדרך הפשוטה היחידה היא לקחת רכבת מקוסקו ב170 דולר ואם אתה מתקמצן אז אוטובוס ב10 סול ואז רכבת ב60 דולר. הדרך האחרת היא לבוא מהכיוון שאנחנו באנו וזה פשוט מסובך. גם אז אתה לא מגיע לאתר עצמו אלא לכפר מתחתיו (אין כביש אליו רק רכבת). מהכפר יש מיניבוסים ב20 דולר שמעלים אותך לשם או שתעלה 500 מטר ברגל. הכניסה יקרה בטירוף-200 שקל בערך לכרטיס. וזה בלי עלייה לתצפיות שליד שעליהם צריך להוסיף. כל הכפר מתחת מלא מסעדות בצורה לא רגילה ואי אפשר לזוז שם מטר בלי שמלצרית תזנק עליך עם התפריט שלהם. ויש שם יםםםםם תיירים. הכי הרבה שראיתי בדרום אמריקה ואני חושב שרשמית זה המקום הכי מתוייר.
בקיצור- לשם הגענו. לקחנו הוסטל הכי זול שהיה כדי להתקלח אחרי 6 ימים לא קלים ויצאנו להסתובב. קנינו כרטיסים למאצו פיצו למחרת, קנינו את הכרטיס היותר יקר שמאפשר עלייה גם למאצו פיצו ההר- תצפית יפה לאיזור. קניות של קצת פינוקים ולישון.

ב6:30 התעוררנו. היום השביעי. יום חמישי. נראה יום סבבה. ב8:30 היינו למעלה. סיירנו להנאתינו כשעה וחצי באתר ואז עלינו להר. ב10:30 היינו על ההר. הגובה בסה"כ 3082 אבל מאפשר תצפית מאוד יפה על המסביב. אין ספק שהאתר הוא יפה, אבל אמרתי לעצמי- ירושלים הרבה יותר יפה!!! זה 3000 שנה וזה רק 1000. אז למה לעזאזל אתם עפים על זה כלכך. נראה שהאתר קיבל שם הרבה יותר גדול ממה שהוא בעצם שווה...
ירדנו בחזרה. ב13 היינו בהוסטל לקחת את התיקים הגדולים ועכשיו מחכה לנו שוב הליכה ארוכה בחזרה במקביל לפסים.
גשם כבד התחיל לרדת- בלי שום קשר למזג שהיה בבוקר. ואת השעתיים הבאות הלכנו רצוף בלי עצירות דוח עד הידרו אלקטריקו. שם תפסנו מיד מונית לסנתה תרזה ומשם לקוסקו.
ב23:00 עשינו צ'ק אין באימפריאל שוב...

מחר שבת. בית חבד. אני צריך לפגוש כמה חברים טובים שהגיעו מהארץ. אורי גולן שהיה בצוות המקביל שלי ואלעד ברלה שהיה איתי בבה"ד אחד. עוד שניים שעשיתי איתם פלצוקו אפולו ונלך כנראה שבוע הבא לאזנגטה...

היו שלום בנתיים.

קוסקו בשנית

חוזר עכשיו משמונה ימים.
יושב עכשיו בבית חבד (מקלדת בעברית) ומגולל את אירועי השבוע וחצי האחרונים.
אז ככה.

חזרתי מהאפורימק ביום שלישי אחה"צ ועשיתי צ'ק אין יחד עם גדי (שאני לא זוכר אם אתם מכירים אותו- פגשתי אותו באוטובוס לפונו ומאז אנחנו יחד... גר בהזורע והיה לי קטע מגניב והזוי כאחד עם אחותו לפני חמש שנים. פרטים בנפרד).
האימפריאל הוא הוסטל מעולה מבחינת תנאים- טיפה יותר יקר- 20 סול במקום 15 אבל שווה לי.
התכנון היה לעשות יומיים בקוסקו ואז לצאת עם הופמן (בחור שהיה איתי בבה"ד אחד וגם היה סמך של תום פרץ...) ועם גדי לטרק האזנגטה.
בנתיים אני הולך כמובן למאמא אפריקה ב21 בערב לשיעור הסלסה. יש שם שיעור למתחילים כל יום. כמובן שהשיעור חוזר על עצמו כל הזמן מחדש כי כל יום זה אנשים אחרים בגדול. יש המון ישראלים שלומדים סלסה כאן בקוסקו. לא יודע למה דווקא כאן אבל אני מעריך שזה סתם עיר של בילויים כזאת וזה בא לאנשים בטוב.
החלטתי עם הופמן שאני לוקח שיעור סלסה למחרת עם הקטור- המורה המיתולוגי שם שכל הבנות מזילות עליו ריר (באופן כללי הבחורים הפרואנים נראים טוב- בניגוד גמור לאחיהם הבוליביאנים).
הכי קל זה לקחת שיעור עם מורה ממין נקבה אך למרות זאת לקחנו שיעור עם הקטור שנחשב הכי מקצוען. היה בא לי לנסות את זה. אולי סתם. אולי זכרונות מעבר לא רחוק, והמבין יבין.
קבענו עם הקטור למחרת ב11 בבוקר שיעור ארוך (זה לא זול כלכך) ובארבע בבוקר, אחרי מסיבה הגונה הלכנו לישון.
קמתי ב10, מקלחת ואנחנו בדרך להקטור. היה מעייף אבל מגניב לאללה. ואם כבר- אז אולי אקח עוד כמה שיעורים (ולא- אני לא הולך להיות מקצועי, רק לדעת כמה צעדים, זה הכל). הורדתי מהקטור כמה פסי קול של סלסה כדי להתאמן לבד עם הופמן. זה די מצחיק לראות אותנו מתאמנים...
הופמן מרגיש ככה ככה. לא בטוח שהוא יוכל לצאת מחר על הבוקר לטרק. קבענו שנקום בבוקר ונראה מה מצבו. נצא רק בצהרים...
מבט חטוף במצב מזג האוויר באזור האזנגטה מבהיר שלא יהיה כזה כיף שם בימים הקרובים ולכן אני אומר להופמן שאני משנה כיוון לטרק הסלקנתאי ואת האזנגטה אעשה אחרי. זה דווקא מתאים לו המנוחה הזו בקוסקו והנושא נסגר.
בערב שוב מסיבה, מאמא אפריקה בקטנה, אבל לא עד כל כך מאוחר. יש טרק מחר.
אני וגדי נצא שנינו והופמן ימתין לו כאן.

למחרת קמנו, קניות והתארגנות ואנחנו יוצאים. השעה 11:00 בבוקר כאנחנו מנתקים מגע מקוסקו.