צלב הימים-טורס דל פיינה- אל קלפתה- נובמבר

יום חמישי. אל קלפתה. ארגנטינה.
יושב עכשיו בהוסטל, ארוחת ערב בתנור. מוצא זמן לכתוב לאחר שבועיים עמוסים.
אז קודם כל תדעו שממש ממש טוב לי ואני מאוד נהנה! הנופים כאן מדהימים בצורה לא נורמאלית ותמונות לעולם לא יוכלו להסביר עד כמה...
מתרגל לחיים מזן אחר. מתעורר לבוקר מסקרן כל יום מחדש. אין סופ לסקרנות כאן. הכל פשוט חדש. מתרגל למצב קבוע של חוסר יציבות אבל כזה שמעורר למחשבה וגורם לשאלות שתמיד מציקות להשאל שוב ושוב ובחוזקה.
הלבד הוא טוב ותופס אותי בדיוק בזמן שהיה צריך להיות בחיים שלי.
אני לא יחפור עוד הרבה רק יגיד שוב שממש ממש טוב וכיפ ומועיל!
ואחרי ההקדמה אני קצת יספר על השבועיים וחצי האחרונים.

באושוויה התחברנו מאוד´אני ונויבואר חבר שלי מהיחידה שטיילנו אז ביחד- לאיתמר ודניה הזוג המקסים מהבית היהודי שם. היינו אצלם המון. בדרך כלל ישראלים מגיעים לאושוויה ל3 ימים. אני הייתי שבוע וחצי ולכן ממש נקשרנו. היינו אצלם כל ערב שלא היינו בשטח וניגננו ושרנו. איתמר הוא חוזר בתשובה ובחור מדהים. וגם אשתו דניה.
ביום חמישי (שלפני שבועיים) יצאתי לטרק של יום לבד בפארק הלאומי של אושוויה. היה מדהים. חזרתי בערב לבית היהודי ושם עשינו ערב פרידה מקסים עד השעות הקטנות של הבוקר. הספקתי לישון חצי שעה ויצאנו עם האוטובוס לכיוון פונטה ארנס שנמצאת בצילה. מרחק 16 שעות נסיעה.
ביום שישי ב16 הגענו (אני ונויבואר) ופגשנו 2 חברים באיזה הוסטל שאחר היה איתנו ביחידה גם.
התארגנו מהר לארוחת שבת עם עוד 4 בנות ישראליות והיה ממש כיפ-שירים וניגונים ואווירה טובה.
נויבואר החליט להמשיך הלאה ולא לעשות את הטרק שאני תכננתי שנקרא צלב הימים ויוצא ממקום ליד פונטה ארנס. אני התכוננתי לטרק עם החברה החדשים- אסי (מהיחידה) ומואב.
במוצאי שבת כבר ישנו במקום שבו מתחיל הטרק.
הלכנו יומיים מקביל לקו החופ לכיוון הנקודה הדרומית ביותר ביבשת. פגשנו 2 צרפתים נחמדים שגם עשו את הטרק והלכנו במקביל. הטרק מסתיים הצלב ענק שממוקם בנקודה הדרומית ביותר- על מיצרי מגלן.

משם התחלנו לחזור בחזרה בשאיפה לתפוס טרמפ על ספינת דיג ציליאנית.
בנפנופים ושריקות הצליחנו לעצור סירה שחזרה ממסע של 6 ימים בין אלפי האיים שם באיזור ולכדה 9 טון של סרטנים ענקיים!!!! היתה חוויה בלתי נשכחת!!!!

בישלנו ארוחת צהרים במטבחון הקטנטן של הסירה ושוחחנו להנאתינו עם הדייגים הציליאנים. מסתבר ששגרת החיים שלהם מסתכמת ב3-4 גיחות כאלו כל חודש וביניהם נהנים ומבלים בעיר הגדולה פונטה ארנס שיש בה את כל מה שהם צריכים.
הסירה הורידה אותנו במקום שממנו לקחנו טרמפ אחד עד לעיר. הוא לקח אותנו עד הפתח של ההוסטל!
משם נסענו ליעד הבא- פוארטו נטאלס שמשם יוצאים לטרק בטורס דל פיינה.
ישנו 2 לילות שם כדי לנוח ולהתארגן לקראת הטרק הארוך.
ביום חמישי שעבר יצאנו לטרק למשך 7 ימים שבו ראינו נופים פשוט מטורפים!!!! קרחונים ענקיים והרים מושלגים יערות ומלא מים וכמובן את הטורוסים עצמם שהם 3 עמודי אבן בגובה 2800 מטר (ומתרוממים מגובה 700 מטר) מחזה מהמם!
ביום השלישי כמעט שהעיפו אותנו מהטרק בגלל שחשבו שישננו במקום שאסור ובסופ ויתרו לנו. זה היה יום קשה. פתאום אתה באמת מרגיש בארץ זרה...
הטורוסים נחשבים לאחד הטרקים היפים ביותר בעולם.

חזרנו ביום רביעי לפוארטו נטלס ולמחרת יצאנו לכיוון היעד הבא- אל קלפתה הקרחון המתנפץ. נפרדתי מהחברים כי רציתי קצת לבד. עכשיו אני ממשיך לבד מכאן וזו בעצם הפעם הראשונה שאני ממש לבד.
עד עכשיו טיילתי פחות או יותר עם חברים שהכרתי- עכשיו זה ממש לבד- וזה טוב. פתאום היה בא לי ממש להתרחק מכל דבר שהזכיר לי את הארץ- וזה בהחלט לא כזה פשוט- אפילו בדרום אמריקה...
מחר אני נוסע ב10 בבוקר לקרחון המתנפץ ואחרי זה אמשיך לכפר קטן ונידח שנקרא אל צ'לטן שהוא ממש גן עדן למטרקים-

בנתיים אני מאחל לכולם רק טוב! וחנוכה שמח אם לא אכתוב עד אז...