מאל קלפתה לאל צלטן- סרו סולו - פיצ רוי- פס הרוחות- נובמבר דצמבר

שבוע טוב לכולם! נמצא עכשיו באל צלטן. יום סגרירי. נר שלישי של חנוכה. מלא ישראלים יש כאן.לא היה קשה למצוא חבורה להדלקת נרות אתמול בלילה. נר ראשון ושני הייתי בשטח ולא הדלקתי. מדהים כאן . ממש גן עדן למטרקים המקום הזה. כל הטרקים בחינם ובלי פקחים על הראש. השמים הם הגבול כאן. אחרי החוויה הקשה של להיות ישראלי בטורס דל פיינה- כאן זה ממש חוויה מתקנת!

 טוב. אני יתחיל מאיפה שסיימתי. לפני שבוע וחצי יצאתי מאל קלפתה לכאן. בדרך האוטובוס עצר במקום שנקרא לה לאונה שזה אכסנית דרכים על שפת נהר גדול בין שני אגמים. לאונה זה כינוי לפומה שחייה כאן באיזור ועל פי הסיפורים היא גרמה למותו של זה שהקים את האכסניה הזו. האיזור שבין קלפתה וצלטן הוא שמורה ענקית שנקראת שמורת הקרחונים שיש בה את שדה הקרח השלישי בגודלו בעולם אחרי שני הקטבים. עד שנת 1970 היה האיזור מבודד לחלוטין מספר חקלאים גרו שם והיו חוצים את הנהר עם בסירה היחידה שהיתה שם. הם היו עושים מסע של כמה שבןועות כדי להגיע למקום שבו יכלו למכור את התוצרת החקלאית שלהם ואת הבקר והצאן. באיזור נמצאו שרידי התיישבות מלפני 10000 שנה ועקבות רבות של דינוזאורים. היתה עצירה נחמדה ומשם המשכנו לאל צלטן.
באותו יום שהגעתי כבר יצאתי לשטח במטרה לחזור למחרת. ישנתי למרגלות הפיץרוי שזה הר בגובה 3400 מטר. צוק גרניט ענק ומקסים. בלילה פגשתי בחורה אמריקאית מקליפורניה- אבי- שמטיילת לבד גם. בישלנו ערב ביחד והלכתי לישון. הצלחנו לדבר הרבה באנגלית. כנראה שבסוף אני מצליח לתקשר באנגלית... למחרת עליתי לפיצרוי והייתי בו כל היום. היה מהמם.

עליתי גם קצת יותר למעלה לכיפה יותר גבוהה כדי לראות קצת יותר נוף... ירדתי וישנתי לילה אחד נוסף למרגלות הפיצרוי.שוב ניהלתי עם אבי שיחה ארוכה באנגלית כולל ארוחת ערב. למחרת היתה עננות גבוהה אבל יום שקט מאוד בלי הרבה מטיילים הלכתי כמה שעות לאתר קמפינג נוסף שצופה על ההר טורה 3100 מטר מרשים ביותר. תכננתי לישון ולראות את ההר למחרת כי באותו יום היו המון עננים. פגשתי בקמפ בחור אוסטרלי- שון- בן 23. משוגע לגמרי וממש חמוד וביליתי איתו את שני הימים הבאים בטיפוס מדהים לפסגת הר סולו שבגובה 2150 מטר ומשם יש את הנוף הכי יפה שראיתי בנתיים...

רואים גם את הפיצרוי וגם את הטורה ועוד מיליון פסגות מושלגות אחרות. בדרך להר צריך לחצות נהר קפוא בהליכת זיקית על חבל סנפלינג מתוח.

אני הייתי הראשון. שון החליט לחצות בשחייה ושלח אלי את התיק שלו על החבל. היה לו קצת קר... ישננו על הר סולו וקמנו לזריחה מדהימה על הבוקר. שון צילם עם המצלמה המטורפת שלו שעתיים בשקיעה ושעתיים בזריחה. הוא צילם בערך 30 גיגה של תמונות! בלילה היה הכי קר שהייתי בנתיים ועל פי המדחום ששמול הביא לי הטמפרטורה הייתה מינוס 10 מעלות!!!! כמובן שישנתי מצויין תודות לנורט פייס שלי...
ירדנו מהר סולו ובירידה שון לקח שלוחה אחרת מזו שאני לקחתי. דיברנו בצעקות ןסיכמנו שניפגש למטה כל אחד בדרכו. הירידה והעליה להר לא כלכך קלות. הטיפוס ביום הראשון לקח לנו 8 שעות וכלל טיפוס על שלג והליכה בין צוקים. כמובן שהיינו זהירים אבל זה באמת לא פשוט. בקיצור- בירידה התפצלנו. התגלשתי לבד את ה300 מטר מדרון שלג שהיה שם. היה כיף כלכך. 3 דקות אתה יורד את מה שעלית 3 שעות... למטה לא מצאתי את שון ואחרי שחיפשתי אותו שעה הגעתי למסקנה שכנראה הוא עבר אותי ונפגש בקמפ. האופציה היחידה האחרת היתה שהוא מת:) הגעתי לקמפ באיזור 4 בצהרים והוא לא היה שם. זה היה כבר היום הרביעי שאני בשטח כשתכננתי להיות רק יום אחד וכבר נגמר לי האוכל. ממש דאגתי לשון והחלטתי לישון שם ואם הוא לא יחזור עד מחר אני יחזור לחפש אותו. הוא הגיע בשבע וחצי בערב והסתבר שהוא היה צריך לחזור אחורה כי לא היתה לו דרך... ישנו שם ולמחרת חזרנו לאל צלטן.
נפרדנו לשלום אחרי שהחלפנו תמונות. הוא המשיך דרומה. אני לקחתי יום מנוחה ולמחרת יצאתי לטרק שנקרא פס הרוחות. ביום הראשון פגשתי בחור שהוא אח של אשתו של גרוס המ.פ. שלי. היינו ביחד יום אחד. הוא חזר ואני המשכתי לפס הרוחות. היה מדהים. הולכים ביום השני והשלישי מקביל לקרחון ויידמה שהוא השלישי בגודלו בעולם.

בסוף הטרק פגשתי 3 ישראלים שכבר הכרתי וישנו יחד על שפת אגם שבבוקר היה ממש כמו כינרת. שמש חמה ורחצה... בלילה האחרון עשינו מדורה שזה די נדיר בפטגוניה כי יש כל הזמן גשם ורוחות וקור. באותו לילה היה מושלם! למחרת הגענו לצלטן ושוב לקחתי יום מנוחה. מחר אני ממשיך הלאה לכיוון צ'ילה. אני אחצה את הגבול במעבר נידח שנקרא לגו דסיירטו.... בהמשך אני יגיע לקרטרה אאוסטרל ולכפרים נידחים.. שיהיה לכולם חנוכה שמח!!