קוייקה. 21 בערב. ביום וחצי שלה רגיעה אחרי המון זמן של רציפות והמשכיות...
כבר חודש וחצי שאני מטייל. הזמן עובר מהר ונראה שרק אתמול התחלתי באושוויה. המון חוויות רודפות חוויות והזמן פשוט רץ. נדמה שהיומיים מנוחה עכשיו נועדו יותר לעכל את החוויות מאשר למנוחה.
יצאתי ביום שלישי לפני שבועיים מאל צ'לטן צפונה עם תיק מלא במאה אחוז אספקה לשמונה ימים לפחות. אוכל ובנזין וכמובן כל הציוד(בדרך כלל אפשר להשאיר דברים במקום שאתה חוזר אליו אחרי הטרק אבל כאן יצאתי לכיוון חד סטרי וכך זה הולך להיות כל הקרטרה- הדבר הזה הופך את התיק לאיזור ה20-30 קילו במקום 13-20... למתעניינים)
לקח אותי טרמפ מטפס הרים רציני ארגנטינאי שטיפס את הפיץ רוי! זה אחד הטיפוסים הקשים ופחות מ100 אנשים בעולם הצליחו לטפס אותו! הוא קידם אותי קצת על שביל עפר. אחריו עצר לי טרמפ תייר מסין שקידם אותי עד תחילת השביל הרגלי. את היומיים הבאים ביליתי בשמורה שמצפון לפיץ רוי.
בשני הלילות שישנתי שם התחברתי לעוד שלושה מטיילים (ארגנטינאי קנדי ואוסטרלי) שטיילו כל אחד מהם לבד. טיילנו במהלך היומיים לבד
באופן כללי אני מאוד אוהב להתחבר לאנשים מכל העולם שמטיילים לבד. זה מזמין תמיד שיחות וחוויות מעניינות!
משם המשכתי צפונה למעבר גבול נידח לצילה. חוצים אגם יפה מאוד עם מים צלולים שנקרא דיסיירטו.
את הדרך הזו עשיתי בדיוק ביום שישי שבו אתם (ואני מתכוון למשפחתי היקרה) הייתם בהר המור ובטח שרתם את קבלת שבת כשיואל חנניה ובנצי עברו לפני התיבה. אני רק דמיינתי את זה ושרתי תוך כדי הליכה את שירי חנוכה- הנרות הללו ומעוז צור- ורק אחרכך את כל שירי שבת כדרך שמדליקים נרות חנוכה ורק אחריהם נרות שבת... והתגעגעתי המון...
בחמש קמ האחרונים של הצעידה עצר לי טרקטור קטנציק שנהג עליו מאוריציוס אחד נחמד.
לקחתי את המעבורת והגעתי לוויה הוייגינס שזה כפר נידח בצילה.
ההפלגה לוקחת 3 שעות ועוברת בנופים מדהימים. ההרים משני צידי האגם מדהימים וכל צד שונה לחלוטין. כל סיבוב באגם נגלה לך נוף חדש.
מהנמל של המעבורת ועד הכפר זה 7 קמ שבדכ לוקחים בהם אוטובוס. היה יום יפה והחלטתי לצעוד קצת. אחרי צעידה של 3 קמ עוצר לידי טנדר בלי שעצרתי אותו ושואל באנגלית אם אני צריך טרמפ. אמרתי שכן ועליתי. אחרי שיחה קצרה מסתבר שהבן אדם יהודי שקוראים לו דניאל והוא גר בחור הזה! פשוט אין מקום בעולם שהיהודים לא הגיעו. זה פשוט לא יאמן!
הייתי כבר אחרי 5 לילות בשטח אז עשיתי קמפ באיזה הוסטל שהיו להם מקלחות... בהוסטל פגשתי 2 נורווגים מעניינים שמטיילים עם אופניים. הם התחילו באושוויה ומתכננים לעלות עד אלסקה!!! יש להם שנתיים בשביל זה. חוץ מהם היה גרמני אחד נוסף שגם טייל עם אופניים ופגשתי אותו כבר לפני. בחורה צרפתייה שעבדה בהוסטל גם הייתה סיפור מעניין- הוא אשר אמרתי- אנשים שמסתובבים לבד הם בדרך כלל מתכון לחוויה מעניינת...
למחרת עשיתי טיול יום נחמד באיזור הכפר
מתחילת הטיול אני מתמקד בעיקר בנופים ובטבע והחוויות האוטנתיות מעטות מכיוון שהאיזורים מאוד מתויירים. חשבתי שבקרטרה יהיו הזדמנויות לחוויות חדשות אך מסתבר שגם בכפרים הכי נידחים כבר לא קיים סיכוי שיזמינו אותך לכוס קפה של צהרים. לשם ההשוואה רק- כשהייתי מגיע לכפר בגרוזיה עם תיק גדול על הגב היו מזמינים אותי לתוך הבית מוזגים כוס יין ואז מתעניינים מי אני ומה מעשי... כאן- אם יש לך תיק על הגב זה אומר שכל בעלי ההוסטלים ינסו למשוך אותך כדי שתסגור לילה אצלם... בקרטרה זה טיפה יותר טוב כי לרוב זה לא הוסטל מסודר אלא בית של משפחה מקומית שמארחת בכסף- אתה מבשל במטבח שלהם ומתקלח במקלחת שלהם - אז זה קצת יותר אוטנתי (למשל עכשיו אני מתארח בבית של יולנדה שהיא סניורה הכי נחמדה שפגשתי עד היום! ממש. מכניסה אורחים מכל הלב. ולמרות שאני משלם לה 60 שקל ללילה- זה מרגיש אירוח.וזה לא רגיל.
בקיצור עצר לי טרמפ משאית קטנה שזרקה אותי מאחורה לאיזה 10 קמ ליד גשר של נהר מיור. היה כבר מאוחר והתארגנתי לשינה על שפת הנהר - מקום יפה לישון ולקום בו בבוקר...
התעוררתי בנחת והמשכתי בטרמפים. שוב משאית שקידמה אתי כמה קילומטר לאיזור שעובדים בכביש. הייתי עד לפיצוץ של חומר נפץ שהם עשו שם בשביל העבודות משם עוד 2 טרמפים הביאו אותי לכפר דייגים קטן בשם קלטה טורטל שהוא כפר שבנוי על מפרץ מדהים. יש חנייה אחת בכניסה לכפר ומשם כל הכפר בנוי על שבילי עץ ללא כניסת רכבים. הכפר בנוי מסביב למפרץ ואפשר לנוע בו עם סירות קטנות דרך המפרץ. מדהים לראות ילדים ציליאנים משחקים במגרש משחקים שבנוי מעץ בכפר שכוח אל כזה, או לראות אב מסיע את ילדיו על סירונת בתוך המפרץ. מין שקט נפשי כזה מסוך על הכפר הזה ... ראיתי משהו בונה אשכרה סירה מעץ ליד הבית שלו. כפר מגניב!
אחרי סיבוב של כמה שעות בכפר המשכתי בטרמפים. עצרה לי משאית ענקית שאין לה מאחורה כלום חוץ ממשטח. זה ממש לא מפריע להם להעלות טרמפיסטים על הדבר הזה ובשלושת השעות הבאות נסעתי על משטח אחורי במשאית ענקית כשקר בחוץ ויורד גשם מידי פעם. לבשתי את המעיל גשם והתכסיתי בברזנט שהיה לו מאחורה. זו היתה חוויה- כמו כל סבל בסופו.
הגעתי לעיירה שנקראת קוקראן. היה כבר 21 בלילה יצאתי טיפה מהכפר כדי לפתוח אוהל והלכתי לישון. למחרת המשכתי לכיוון כפר שנקרא ריו טרנקילו. שם ישנתי ולמחרת לקחתי שייט קצר למערות שיש שנמצאות על שפת האגם שליד הכפר. את השיט לקחתי עם עוד 2 ישראלים ו2 ספרדים.המערות עצמם יפות מאוד אבל ראש הנקרה למשל- יותר יפה מהם...
משם המשכתי בטרמפים לכפר שנקרא סרו קסטישו שממנו יוצא טרק יפהפה של 3-4 ימים. הגעתי ב16 בצהרים לכפר. לקחתי מפה מהאינפורמיישן ויצאתי לטרק.
היה מזג אויר גרוע וקיוויתי שישתפר. למחרת קמתי לאחד הבקרים היפים בטיול! השארתי את האוהל פתוח ויצאתי ל5 שעות לאיזה אגם מדהים טיפה יותר גבוה מהמסלול המקובל. הנוף היה אחד היפים שראיתי בטיול...
במהלך כל 3 הימים של הטרק פגשתי רק זוג אחד מלוקסמבורג שטיילו בכיוון ההפוך שלי. כנראה שלא המון עושים את הטרק למרות שלדעתי הוא אחד מהיפים ביותר!
2 קמ לפני סוף הטרק ראיתי בקתה נטושה. פניתי אליה ועשיתי לילה אחד אחרון עם אח חם דולק והמון פינוקים!
הרכב הראשון שעבר בכביש לקח אותי לקוייקה. והנה אני כאן. נח.
מחרתיים אמשיך בטרמפים צפונה לכיוון 3 מקומות תיירותיים שנקראים היער המכושף, הקרחון התלוי ולה חונטה שזה מעיינות חמים. אחכ אני ממשיך צפונה לפארק שנקרא פומלין שנמצא ליד עיירה שנקראת צ'איטן. זו עיירה שנחרבה לפני כמה שנים מהתפרצות של הר געש לידה שכנראה אני אטפס עליו
תגובה 1:
איזה כיף שאתה מעדכן..מתגעגעים:)(שירת)
הוסף רשומת תגובה