עבודה בלה פז

העבודה אצל שאול התחילה ביום שני (13.5) כשהתכנון היה להשאר בערך שבוע.

שאול רצה לטייל קצת בעצמו ותפקידי היה בעיקר הסברה. לקלוט את הישראלים האומללים הצובאים על דלת ביתו ולהסביר להם על הטרקים שיש לו להציע. זה יכול להיות מטיש כשיש המון אנשים ותאמינו- ישראלים יודעים לשאול שאלות והמון...

כל עניין העבודה הוא תכלס דבר הזוי כי באתי לטייל ולא לעבוד אבל אחרי חצי שנה שבה בעיקר הלכתי ברגל- היה בא לי מנוחה וזה התלבש עלי בול העבודה הזו. מה גם שדי התחבבתי וחיבבתי את שאול שהוא אדם אדיר לדעתי וסקרן אותי לעבוד אצלו.

אז התחלתי לעבוד כאמור בערב שבועות. נרשמתי לארוחה בבית חב"ד ותכננתי להשאר שם קצת לתיקון ליל שבועות בתקווה לשמוע קצת דברים נחמדים לנפש.

הגעתי בכניסת חג לבית חב"ד ולהפתעתי גיליתי שהארוחה תתחיל רק בשמונה (שעתיים אחרי כניסת חג, למה? כי אפשר להמשיך לבשל בחג אז למה למהר? תכלס צודקים). חזרתי לשאול.

בשמונה חזרתי. תפילת חג וארוחה עם 150 ישראלים בערך. לתיקון שאחרי נשארו בערך 15 שהלכו והצטמצטמו עם הזמן. אני חתכתי די מאוחר- באחזור 3 לפנות בוקר כשהיינו בערך 6. לצערי רמת השיחות והדיונים שהיו בלילה לא העידו על מנת משכל גבוהה מידי אבל בסוף- מדובר ב"עמך" ממש אז זה בסדר. מידי פעם הצלחתי להגניב שיחה קצרה אחד על אחד עם השליח על נושא או שניים ואז היה כן מעניין. הקפה היה עלית ישראלי מעולה והסלט פירות גם לא אכזב.

חזרתי לשאול ב3 בבוקר כשאין לי מפתח. אידיוט שכמוני. טיפסתי דרך החלון והלכתי לישון בסלון (ב5 כבר הייתי להתעורר כי יצא טרק באותו בוקר ואני צריך לגבות את הכסף ולהשכיר ציוד למי שחסר). שאול עד היום לא יודע שנכנסתי דרך החלון וזה מכיוון שיש דברים שלא אומרים לשאול. יש לו פרנויות לפעמים וגנבים ודברים כאלו זה אחת מהם. (ושאול- מחילה מכבודך אם תקרא את הבלוג אי פעם- תדע שאני חולה עליך).

דבר נוסף שאין משחקים איתו- זה מפות טופוגרפיות. לי קשה לצאת לטרק ללא מפה והייתי תמיד לוקח ממנו מפה לפני הטרקים והוא השבע השביע אותי אלפי פעמים לשמור עליה ולא לקמט וכו וכו מלווה במספר מקרים בהם מטיילים דפקו אותו וקימטו מפות ועד היום אפשר לראות את הסימן... פעם אחת נפלה לי מפה מהתיק ולמזלי ניר שהלך אחרי שם לזה לב. הסברתי לניר יפה שגם אם הוא חושב שזה מצחיק- שלא יעיז לספר על זה לשאול...

באחד הימים צלצל לבית של שאול אדם נחמד שאינני זוכר את שמו. אני עניתי ולהפתעתי הוא חיפש דווקא אותי. מדובר בקונסול של ישראל בבוליביה (אין שגרירות, והוא משמש מעין שגריר שם- הוא נולד בבוליביה והוא כמובן יהודי). הוא בעלים של המולטיסינה (הקולנוע הגדול של לה פז) והייתה להם פריצה במהלך השבוע ונגנב המון כסף. הוא שמע מאחיין שלו שמטייל עכשיו בבוליביה והיה תומך לחימה בדובדבן שאני נמצא כאן, והוא מאיזשהי סיבה שאינה ברורה לי עדיין חשב שאני יכול לעזור להם שם בנושא האבטחה של המקום. הוא רצה שאגיע לסיור בקולנוע.
הסברתי לו בצורה יפה שהבקשה קצת לא קשורה ומה שלמדתי בצבא זה איך לתפוס מחבלים בלילה ולא איך לאבטח קניון, אבל הוא התעקש להזמין אותי לארוחת צהרים שם ושאני אראה במה מדובר. הסכמתי.
למחרת בצהרים נסעתי לאכול איתו צהרים שם. הוא אדם ממש נחמד וגם היה ממש טעים. אחרי הארוחה הסתובבנו קצת בקניון והוא הסביר לי מה ואיך בדיוק קרה. אני אמרתי את מה שהיה לי מתוך הגיון טהור ומסתבר שהוא התלהב מהדברים שאמרתי- שיערב להם. אמרתי דברים פשוטים שגם ילד בן 10 היה אומר...
בסוף קיבלתי 4 כרטיסים חינם לסרטים בקולנוע ונפרדנו לשלום איש מרעהו כשהוא ממש מבסוט... שיהיה. חוויה נחמדה.
כמה ימים אחרי זה הזמנתי שני חברים לסרט בחינם בקולנוע וראינו איזה סרט בינוני בתלת מימד. היה נחמד אבל לא יותר מזה. את הכרטיס הרביעי הענקתי לחבר אחר שנשאר בלה פז אחרי.
לא יצאתי למסיבות במהלך העבודה- פשוט כי כבר נמאס לי מהמסיבות בלה פז ובטח הגניבה של הפלאפון גם הוסיפה חוסר חשק לסיפור.

בקיצור- השבוע הזה- היה שבוע של מנוחה, שהתארך למעשה לתשעה ימים. ישנתי אצל שאול ואכלתי שם וראיתי מלא "דה וויס" באינטרנט, וגם כמה סרטונים חמודים על דא והא (רצח רבין, בג"ץ ועוד כמה נושאי שיחה שעלו ביני לבין שאול). בתכנון היה ששאול יסע לטייל בזמן שאני עובד לבד, בפועל מתוך 9 הימים שעבדתי שאול טייל רק 3 אבל אין קושיות...

פגשתי חברים מכאן ומשם וגם התערבבתי לראשונה בהרבה ישראליאדה. עד עכשיו באמת שכמעט ולא הכרתי. (עכשיו כשאני כבר בקוסקו אני רואה שאני כבר מכיר המון ישראלים כאן).

יצא לי להכיר אדם מקסים בשם לאוניד שעובד אצל שאול (הוא המדריך הכי טוב שלו וגם מארגן את רוב הטיולים מבחינה לוגיסטית) בן אדם עם לב זהב. ממש הצטערתי לעזוב את בוליביה בלי לטייל איתו אף פעם...
הבנתי במהלך השבוע שאין לי כל כך הרבה זמן עד סוף הטיול. תאריך החזרה שלי הוא רשמית ב11 ליולי ואני עוד רוצה להספיק הרבה. אני אסיים לעבוד אצל שאול ואסע לפרו למרות שמאוד בא לי לעשות מלא דברים בבוליביה עדיין. אולי אחזור לכאן מתישהו בהמשך.
צילמתי משאול מפות של טרקים שארצה לעשות בפרו. שאול מכיר מצוין גם את פרו וקיבלתי המון מידע. המפות ממש הדליקו אותי וגיליתי פוטנציאל אדיר בפרו. אין ספק שלולא הייתי כבר אחרי 7 חודשי טיול הייתי מנצל את פרו יותר ממה שאנצל אותה עכשיו.

סיימתי את העבודה ב22.5 לאחר 9 ימים מעניינים. בלילה האחרון שלי אצל שאול- ראינו ביחד סרט במחשב- מן גיבוש כזה לפני הפרידה. היה מצחיק וכיף.
ב23, יום חמישי עזבתי את לה פז בפעם האחרונה ולקחתי אוטובוס לקופה קבנה- עיירת גבול עם פרו שנמצאת על אגם טיטיקקה...
אחחחח בוליביה- עוד אתגעגע אלייך, נעמת לי מאוד!