הטרק הראשון- פרו

הואנקה קאייה- יאנמה- סלקנתאי- מאצו פיצו.

אנחנו לוקחים ואן לכיוון עיירה שנקראת קייאבמבה. נסיעה של 5 שעות וב16 אנחנו יורדים בצומת דרכים בואכה כפר קטן הנקרא הואנקה-קאייה, שם מתחיל שבילינו הנכסף.
אנחנו מצויידים לשבעה ימים. אין ספק שלו יצאתי לטיול הזה לבד וקצת יותר מוקדם בטיול- הוא היה לוקח יותר זמן. אבל אני כבר עייף. אני בסוף. ואני מרגיש את זה טוב.

אנחנו לא מספיקים לחכות דקה ועוצר לנו טנדר חדש עד הואנקה קאייה. עד שאנחנו מגיעים (שעה וחצי על דרך עפר) כבר מחשיך בחוץ ואנחנו מחליטים לעשות את הלילה הראשון באכסנייה קטנה עם סניורה שמבטיחה ארוחת בוקר מפנקת למחרת.
מסתובבים טיפה בכפר, קונים כמה ביצים לעשות חביתה. א.ע. ולישון.

קמים מוקדם בבוקר ואוכלים א.ב. טובה של הסניורה שבסוף אומרת שזה לא כלול במחיר הלינה. לעזאזל איתך!!!! פורקה נו מה דיחיסטה? ואחרי כמה פרצופים היא מורידה את המחיר לשתיים וחצי סול ואנחנו משלמים.

ב7:30 אנחנו כבר מתחילים תנועה. בגובה 3000 מטר. היום אנחנו הולכים ללכת מלאאאאא. טיפוס ממושך עד לגובה 4700 וירידה בחזרה לכיוון ה3800 לשינה.
אני לא בקיא במיוחד בתוואי השטח. שאול צייד אותי במידע מינימאלי. רק הצביע על ציר כללי במפה ואמר שהוא יפה. הלכתי על זה. בנתיים זה נראה טוב.
הפעם האחרונה שגדי סחב תיק זה היה ממש מזמן (3 חודשים בערך...) אבל הוא בחור גדול והוא מסתדר.
מתחילים בעלייה מתונה יחסית בתוך עמק רחב עם בתים מבודדים פזורים פה ושם. פלאחים אסליים. השלושה ימים הראשונים של הטרק עוברים בשביל ממש לא מתוייר. אנחנו לא פוגשים אף מטרק בשלושת הימים הללו למעט קבוצת 4 אנשים עם פרדות ומדריך כמובן בסופו של היום השני שהולכים בכיוון ההפוך).
אני כבר שם לב בברור להבדל המשמעותי מהנוף המוכר של בוליביה- יש כאן הפרשי גבהים מטורפים. הרים של 6200 מטר נישאים מתוך ואדי עמוק בגובה של 2000 מטר בתחתית. זה יוצר נוף חדש ומדהים. אני חולה על זה ואומר חבל שאני כל כך מאוחר מגיע לארץ המופלאה הזו. הריגוש מהנוף כבר אינו אותו ריגוש למרות שאני מבין שאני במקום מיוחד. שונה. חדש. אומר לעצמי כמה בא לי ולא בא לי לטפס על הפסגות המושלגות האדירות האלה שמסביב, לו הייתי כאן 4 חודשים קודם...

בגובה 3900 אנחנו מזהים כמה סככות ירוקות וניגשים לבדוק במה מדובר. מסתבר שזה אתר קמפינג מושקע מאוד. כיף לישון במקום כזה. הפרואנים השקיעו כאן ממש. בדיעבר, לאחר שנראה כאלה בכל יום- אנחנו מבינים שזה פרוייקט שמרשת את כל האיזור באתרי קמפינג כאלה ויגמר עד 2014. כרגע זה חינם. אולי אחכ זה יעלה כסף...

אנחנו אוכלים צהרים וממשיכים.
מכאן הדרך מתחילה ללכת בנתיב אינקה עתיק. הדרך עצמה מדהימה בטירוף. נתיב אינקה באורך 10 קמ בערך שעולה עד הפאס ויורד למטה, והשתמר בצורה יוצאת דופן. הרבה יותר יפה מדרך האינקה שראיתי בבוליביה בפלצוקו-אפולו. כמה רמות יותר יפה!! למעשה זו הדרך שהובילה מצוקיקיראו למאצו פיצו.
ב16 אנחנו מגיעים לפאס מותשים. התיקים כבדים- 7 ימים קדימה, וטיפסנו 1700 מטר!!! הנוף לא מאכזב. אנחנו על קו פרשת מים בין האוקייאנוסים, השקט והאטלנטי. צד אחד מדברי וצד אחד טרופי. מרשים.

יורדים את 700 המטרים עד הקמפ ולשמחתינו גם כאן נמצאות אותם סככות ירוקות. פרואני בודד נמצא שם במבנה מאולתר. הוא טוען שהוא הולך לעבוד כאן חודש. משעמם כאן- שיהנה. אנחנו מבשלים מרק עדשים ואחריו אורז ומקפלים לישון.

בוקר היום השני. יום יפה. יורדים בערוץ כמה שעות. השביל תופס קו גובה ועולה לאוכף בשלוחה השמאלית. אנחנו פונים מזרחה. נוף מרהיב בערוץ המתגלה. הכפר ינמה נמצא מולינו בגובה 3500 מעבר לערוץ. יורדים למטה ועולים בחזרה לינמה. עלייה מעייפת. ב16 אנחנו חונים באתר הקמפינג בינמה. שואלים איזה סניורה אם יש כאן חנות- כמה פינוקים וגם כף לגדי שאיבד את שלו. היא מפנה אותנו לבית אחד שהוא החנות של הכפר ואנחנו מתקבלים בברכה. קונים כמה כפות חד"פ וגם פופקורן לערב. נתפנק קצת...
לילה קריר ומתעוררים ליום מעונן קצת. לא נורא, אבל גם לא טוב כמו שאר הימים.
גם היום מצפה עלייה ל4650 וירידה ל3500 לכפר שנקרא טוטורה. עלייה מפרכת וארוחת צהרים אחרי הפאס. הנוף כאן מטריף!!! רואים את הרכס של הסלקנתאי סוףסוף והוא מרשים פצצות. מתנשא מואדי של 2000 מטר. 4000 מטר של גובה! הכל כאן בענק. לא כמו בבוליביה. זה אחרת!

יורדים לכפר טוטרה ומגיעים ב16 בערך (חושך בשעה 17:40). הסניורה הראשונה מזמינה אותנו בלבביות לישון בחצר שלה. יש סככות ירוקות 500 מטר במורד אבל אנחנו מתיישבים בחצר שלה סתם כי היא נחמדה וזה מגניב לראות קצת איך הם חיים שם. שני ילדים קטנים שלה משחקים בחצר עם כמה כלבים תרנגולים חזירים ושאר מרעין בישין. האנשים בכפר ממש נחמדים וכשאני יוצא סתם לסייר בכפר אני מקבל עוד הזמנה לישון בחצר של סניור אחר...
בכל זאת אנחנו נפרדים לקראת השקיעה מהסניורה הנחמדה ויורדים לישון בסככות. זה ממש נוח שם. אין מה לומר.

מתעוררים לבוקר כחול לחלוטין. סלקנתאי מעלינו. מתחילים ללכת. בוקר היום הרביעי. היום נתחבר לטרק המתוייר של הסלקנתאי. התכנון לעלות לפאס של הסלקנתאי ואז לרדת בחזרה ולהמשיך לכיוון המאצו פיצו. היום נישן למרגלות הפאס. מחר נעלה לפאס ונרד עד מעיין חם שמסומן במפה ושם נישן.
בתחילת העלייה לכיוון הפאס אנחנו מחביאים את כל הציוד שאנחנו לא צריכים ליום הבא ועולים עם תיקים קלים יחסית.
בארוחת צהרים נתקדרו השמיים וגשם זלעפות החל לרדת. המתנו בנחת שהגשם יפסק תחת קורת גג של בית בודד שהיה שם ואז המשכנו.
שוב הגענו מוקדם לקמפ. גובה 3950. לא רואים את הסלקנתאי. נקווה שמחר בבוקר יהיה טוב. לפני הלילה פינק אותנו אלוהים ב5 דקות שבהם יכולנו לראות את הרכסים העצומים שמסביבינו אך מיד נסגרו השמים שוב.
לוסי הכלבה הקטנה והחמודה התנהלה אחרינו לאורך כל העלייה וקצת נקשרנו אליה. במהלך הלילה היא נעלמה...

בוקר. היום החמישי- השמיים קודרים. איזה בעסהההההההההההההה!!!! אנחנו מחכים כמה שעות ואז מחליטים לרדת. לא נורא. אני נזכר שגם ליגאל לא היה מזל בפאס הזה. יש עליו מנחוס רציני.
ירידה. חבירה לציוד המוחבא והמשך ירידה עד המעיין החם שאף מקומי שאני שואל לא מדבר עליו. כולם טוענים שאין מעיין חם ורק בסנטה תרזה יש. כשאנחנו מגיעים לאיזור המדובר אני מזהה נביעה עם צבע כתום לידה. המפה לא משקרת!!! רחצה נעימה מאוד ורעננות חדשה. בכל זאת- כבר 5 ימים בשטח!

מכאן השביל יורד לאורך ערוץ של הנהר סנטה תרזה. בצידו השני של הערוץ יש שביל עפר לרכבים. אני רואה מרחוק משאית יורדת ואני רץ לתפוס אותה. יש לנו טרמפ ל8 קמ הבאים. בסוף הוא רוצה 5 סול מכל אחד ושוב אנחנו מתעצבנים אבל ניחא.
מכאן אנחנו מתחילים לעלות לאוכף לכיוון הידרו אלקטריקו (מפעל חשמל דרכו מגיעים למאצו פיצו מכיוון הסלקנתאי).
אנחנו עוד מספיקים לחצות את האוכף ולישון ממש לידו ליד כפרונציק עתיק של האינקה. מקום חלומי.
על השלוחה מולינו כבר אפשר לראות את המאצו פיצו די בברור. האיזור שמימין אלינו- איזור הסלקנתאי עדיין מעונן ורק ל5 דקות אנחנו רואים את ההר שוב. אורז ולישון.

למחרת- בוקר היום השישי אנחנו יורדים את כל הדרך עד הידרו אלקטריקו. יום לא טוב. גשם ירד כמעט כל הלילה והבוקר מעונן. אנחנו מתפללים שמחר לפחות- כשנעלה למאצו פיצו ונשלם את כל החסכונות שלנו- שיהיה יום יפה.
אני הולך עם מקלות הליכה ומצליח איכשהו לא להחליק בדרך התלולה הזו. גדי ללא מקלות ומספק לי בידור משוגע. אני לא הצלחתי לספור את מספר הפעמים שהוא החליק. לקראת סוף הירידה הוא לבש פרצוף מבואס. אבל רציני מבואס. תנסו לדמיין הכי מבואס שיש ותכפילו במיליון. אני לא צוחק. כאילו- שם צחקתי בטירוף, אבל אני לא צוחק לגבי הכמות. זה היה מבדר פשוט.

הגענו להידרו בשעה 10:30 ובישלנו פסטה. עכשיו מחכה לנו הליכה ארוכה לאורך הערוץ (מקביל לפסי רכבת שהנסיעה הקצרה של 10 קמ עד לאגווס קליינטס, הכפר למרגלות מאצו פיצו, עולה כמעט 20 דולר. מופקע לחלוטין).
התחלנו ללכת ב12.30. ב15 הגענו.
הכפר הוא למעשה מסחטת כסף מתיירים. כל מהותו של המאצו פיצו הוא לסחוט כסף מתיירים. אין דבר יותר מסובך מלהגיע אליו. הדרך הפשוטה היחידה היא לקחת רכבת מקוסקו ב170 דולר ואם אתה מתקמצן אז אוטובוס ב10 סול ואז רכבת ב60 דולר. הדרך האחרת היא לבוא מהכיוון שאנחנו באנו וזה פשוט מסובך. גם אז אתה לא מגיע לאתר עצמו אלא לכפר מתחתיו (אין כביש אליו רק רכבת). מהכפר יש מיניבוסים ב20 דולר שמעלים אותך לשם או שתעלה 500 מטר ברגל. הכניסה יקרה בטירוף-200 שקל בערך לכרטיס. וזה בלי עלייה לתצפיות שליד שעליהם צריך להוסיף. כל הכפר מתחת מלא מסעדות בצורה לא רגילה ואי אפשר לזוז שם מטר בלי שמלצרית תזנק עליך עם התפריט שלהם. ויש שם יםםםםם תיירים. הכי הרבה שראיתי בדרום אמריקה ואני חושב שרשמית זה המקום הכי מתוייר.
בקיצור- לשם הגענו. לקחנו הוסטל הכי זול שהיה כדי להתקלח אחרי 6 ימים לא קלים ויצאנו להסתובב. קנינו כרטיסים למאצו פיצו למחרת, קנינו את הכרטיס היותר יקר שמאפשר עלייה גם למאצו פיצו ההר- תצפית יפה לאיזור. קניות של קצת פינוקים ולישון.

ב6:30 התעוררנו. היום השביעי. יום חמישי. נראה יום סבבה. ב8:30 היינו למעלה. סיירנו להנאתינו כשעה וחצי באתר ואז עלינו להר. ב10:30 היינו על ההר. הגובה בסה"כ 3082 אבל מאפשר תצפית מאוד יפה על המסביב. אין ספק שהאתר הוא יפה, אבל אמרתי לעצמי- ירושלים הרבה יותר יפה!!! זה 3000 שנה וזה רק 1000. אז למה לעזאזל אתם עפים על זה כלכך. נראה שהאתר קיבל שם הרבה יותר גדול ממה שהוא בעצם שווה...
ירדנו בחזרה. ב13 היינו בהוסטל לקחת את התיקים הגדולים ועכשיו מחכה לנו שוב הליכה ארוכה בחזרה במקביל לפסים.
גשם כבד התחיל לרדת- בלי שום קשר למזג שהיה בבוקר. ואת השעתיים הבאות הלכנו רצוף בלי עצירות דוח עד הידרו אלקטריקו. שם תפסנו מיד מונית לסנתה תרזה ומשם לקוסקו.
ב23:00 עשינו צ'ק אין באימפריאל שוב...

מחר שבת. בית חבד. אני צריך לפגוש כמה חברים טובים שהגיעו מהארץ. אורי גולן שהיה בצוות המקביל שלי ואלעד ברלה שהיה איתי בבה"ד אחד. עוד שניים שעשיתי איתם פלצוקו אפולו ונלך כנראה שבוע הבא לאזנגטה...

היו שלום בנתיים.