השבוע האחרון היה שבוע מיוחד ממש... החוויות היו שונות קצת מהרגיל. המון חיכוך עם אנשים חדשים. המון ספרדית ללמוד. וקצת פחות נופים. מזג האוויר לא כלכך איפשר טיול שקט. היום יום ראשון, הגעתי לקוייקה שבוע שעבר בשבת ומתוך 8 ימים שעברו- היו 2 ימים עם מזג אוויר ' בסדר' ורק יום אחד מדהים....
בסוף- רוב השבוע הייתי בדרכים או בכפרים ןחוויתי חוויות קצת אחרות כך שמבחינתי- אם יש שבוע שבמסגרתו מזג אוויר פחות חשוב לי- זה היה זה.
הגעתי לקוייקה שבוע שעבר ומצאתי הוספדחה נחמד מאוד שהסניורה יולנדה נחמדה ממש. שאלתי אותה על מקום ללכת קצת לרקוד בלילה ולהתערות עם האוכלוסייה המקומית- היא חיברה אותי לבן שלה- אלכס- שהסביר לי על המקומות המעניינים.
בערב- אחרי מקלחת וארוחה טובה הגיעה חברה של אלכס לבית- ישבנו יחד על בירות שאלכס הזמין ובערך ב1:30 יצאנו למסיבה.
היה מדהים. הייתי כמובן שתוי. פגשתי שם את אגנוסיו שהוא בחורציק חמוד שהזמין אותי ל"אפטר פרטי" אצל אחד החברה. ישבתי שם עם כל החבורה שלהם עד בערך 8 בבוקר. שתינו, ניגנו ושרנו.שרתי להם איזה כמה שירים בעברית והיה מגניב.
זה היה בוקר יום ראשון- נחתי את כל היום ועשיתי קניות בשביל להמשיך למחרת.
פיתחתי לי שיטה חדשה להנות בצילה. אז ככה- תכירו- קוראים לי שון ואני גר בסידני שבאוסארליה. ואם הציליאני יודע קצת אנגלית אז אני יאק שגר בורשא- פולין.
זה מדהים איך פתאום הטיול הופך לאחר. איך פתאום האנשים נחמדים ומדברים איתך...
אגב- אני לומד רפואה באוניברסיטה שנה רביעית או סתם עובד בעבודות מזדמנות ואחרי הטיול יתחיל ללמוד. יש לי המון זמן להחליט מה...
בכולופן הציליאנים הם אנשים באמת נחמדים- רק שהם שונאים ישראלים בגלל השריפה שאיזה ישראלי עשה בטורס דל פיינה לפני שנה. וגם בגלל שיש להם סיבה טובה לשנוא ישראלים( מספיק לראות כמה קבוצות בודדות של ישראלים שמטיילים כדי להבין למה לא אוהבים אותנו). בכל אופן יוצא לי לשמוע לא מעט קיתונות על ישראלים. זה המחיר בלהיות אוסטרלי או אירופאי.
המשחק הזה גורם לי לתרגל המון את הספרדית שלי וזה נהדר! וכמובן- גם לשקר- אבל זה נושא לדיון אחר...
המשכתי צפונה במעלה הקרטרה. עברתי דרך היער המכושף שאני לא מבין מה מכושף בו- זה יער יפה שבסוף השביל יש אגם על קרחון - שלדעתי- הוא האטרקציה האמיתית של השביל.
אחריו הייתי בקרחון התלוי שזה פארק מסודר שצופה על קרחון יפהפה שממנו יורד מפל עצום של לפחות 200 מטר!!
משם המשכתי לכפר שנקרא לה חונטה שם קפצתי למעיינות חמים נחמדים.
כל הדברים האלו הן חלק מה'גל הישראלי' הקבוע. משם התנתקתי מהגל והמשכתי צפונה לכיוון העיירה צ'איטן והפארק פומלין. צאיטן נחרבה לחלוטין ב2008 בהתפרצות של הר הגעש צאיטן. היום עוד קיימים שם המון בתים הרוסים והמון עפר געשי לבן. ממש עיר רפאים. הר הגעש צאיטן הוא חלק מהפארק פומלין שבו קיימים 3 הרי געש שהגדול שבהם בגובה 2400 מטר - אותו רציתי מאוד לראות.
הגעתי לכפר שנקרא אמרייו שממנו ידעתי שיש שבילים לכיוון הקרחון של הר הגעש- התקדמתי משם ברגל על שהשביל נגמר - זה בדיוק היום שהיה עם מזג האוויר הטוב ביותר ואיפשר לי לראות את הר הגעש (מיצינמהווידה זה השם שלו). פגשתי שם זוג ציליאנים מסנטיאגו שהעברנו ביחד את הלילה ותרגלתי המון את הספרדית. נסעתי איתם גם לראות מעיינות חמים שנמצאים קרוב לכפר אבל לא נכנסנו.
למחרת המשכתי צפונה במטרה לטפס את הר הגעש צאיטן אבל מזג האוויר היה גרוע אז המשכתי צפונה למקום שבו אני בעצם נמצא עכשיו- כפר שנקרא פילאן. מבודד. נמצא בין שני פיורדים ענקיים והגישה היא רק במעבורת. יש כאן וויפי אז אתם מבינים שזה לא עולם שלישי- זה מלון חמישה כוכבים כאן!
גיליתי את זה כאן אחרי שנתקעתי בטעות בעקבות מידע מוטעה שקיבלתי באינפורמיישן בכפר הקודם לפיו יש טרק של יומיים שלושה שיוצא מהאיזןר הזה. מסתבר שכדי להגיע לטרק הזה צריך להשיג סירה שתקפיץ אותך ושתאסוף אותך בסוף...
חיפשתי המון זמן את השביל עד שהגעתי לכפר הזה שבו אני עכשיו.
כאן הסבירו לי שהפארק שייך לדגלאס- הבעלים של the north face. והם כאן בסך הכל 20 שנה. זה כפר פסטורלי בטירוף עם בתים יפהפיים מעץ- בעיצוב מדהים שרוחמה היתה מתה לראות. זה נמצא בעמק יפהפה עם הרים ענקיים מסביב מכוסים יערות גשם. יש להם כאן סוסים ופרות וכבשים והכל ירוק. זה על שפת פיורד יפהפה. יש להם מטוס קל שאיתו הם יכולים לצאת מהאי כי יש מעבורת רק פעם אחת ביום. יש כאן בערך 5 משפחות עם כמה ילדים מתוקים. אני כמובן פולני וזה בגלל שאדוארדו יודע אנגלית טוב ואני לא יכול להיות אוסטרלי. הם נתנו לי מקום עם שירותים ופתחו לי את המשרד שיהיה לי אינטרנט והתכנון היה לקחת אותי היום אחרי כוס קפה למעיינות חמים שהגישה אליהם עם סירה בלבד.
בסוף לא הפלגנו בגלל ששוב היה יום גשום אבל הקפה והארןחת בוקר היו מעולים!
מהכפר אמרייו היה לי טרמפ עם משפחה גרמנית מדהימה! כן. שמעתם נכון - משפחה גרמנית מדהימה. (שאגב - הבת שלהם אחת היפות שראיתי בטיול אבל שוב- זה נושא לדיון אחר...) היה ממש כיף ליסוע איתם. הם ממש נדיבים והציעו לי תפוציפס ותפוחים ומים ועוגיות והאמא שהיא מורה לספרדית בגרמניה אפילו למדה אותי קצת...
הם הורידו אותי אחרי המעבורת והמשיכו צפונה. אני נשארתי ב'חצי אי' הזה וחיפשתי את השביל עד שהגעתי לכפרונציק הזה.
מכאן יש לי טרמפ עם אדוארדו למעבורת בעוד חצי שעה ומשם אני ממשיך צפונה לפארק שנקרא אוסורנו
בסוף- רוב השבוע הייתי בדרכים או בכפרים ןחוויתי חוויות קצת אחרות כך שמבחינתי- אם יש שבוע שבמסגרתו מזג אוויר פחות חשוב לי- זה היה זה.
הגעתי לקוייקה שבוע שעבר ומצאתי הוספדחה נחמד מאוד שהסניורה יולנדה נחמדה ממש. שאלתי אותה על מקום ללכת קצת לרקוד בלילה ולהתערות עם האוכלוסייה המקומית- היא חיברה אותי לבן שלה- אלכס- שהסביר לי על המקומות המעניינים.
בערב- אחרי מקלחת וארוחה טובה הגיעה חברה של אלכס לבית- ישבנו יחד על בירות שאלכס הזמין ובערך ב1:30 יצאנו למסיבה.
היה מדהים. הייתי כמובן שתוי. פגשתי שם את אגנוסיו שהוא בחורציק חמוד שהזמין אותי ל"אפטר פרטי" אצל אחד החברה. ישבתי שם עם כל החבורה שלהם עד בערך 8 בבוקר. שתינו, ניגנו ושרנו.שרתי להם איזה כמה שירים בעברית והיה מגניב.
זה היה בוקר יום ראשון- נחתי את כל היום ועשיתי קניות בשביל להמשיך למחרת.
פיתחתי לי שיטה חדשה להנות בצילה. אז ככה- תכירו- קוראים לי שון ואני גר בסידני שבאוסארליה. ואם הציליאני יודע קצת אנגלית אז אני יאק שגר בורשא- פולין.
זה מדהים איך פתאום הטיול הופך לאחר. איך פתאום האנשים נחמדים ומדברים איתך...
אגב- אני לומד רפואה באוניברסיטה שנה רביעית או סתם עובד בעבודות מזדמנות ואחרי הטיול יתחיל ללמוד. יש לי המון זמן להחליט מה...
בכולופן הציליאנים הם אנשים באמת נחמדים- רק שהם שונאים ישראלים בגלל השריפה שאיזה ישראלי עשה בטורס דל פיינה לפני שנה. וגם בגלל שיש להם סיבה טובה לשנוא ישראלים( מספיק לראות כמה קבוצות בודדות של ישראלים שמטיילים כדי להבין למה לא אוהבים אותנו). בכל אופן יוצא לי לשמוע לא מעט קיתונות על ישראלים. זה המחיר בלהיות אוסטרלי או אירופאי.
המשחק הזה גורם לי לתרגל המון את הספרדית שלי וזה נהדר! וכמובן- גם לשקר- אבל זה נושא לדיון אחר...
המשכתי צפונה במעלה הקרטרה. עברתי דרך היער המכושף שאני לא מבין מה מכושף בו- זה יער יפה שבסוף השביל יש אגם על קרחון - שלדעתי- הוא האטרקציה האמיתית של השביל.
הגעתי לכפר שנקרא אמרייו שממנו ידעתי שיש שבילים לכיוון הקרחון של הר הגעש- התקדמתי משם ברגל על שהשביל נגמר - זה בדיוק היום שהיה עם מזג האוויר הטוב ביותר ואיפשר לי לראות את הר הגעש (מיצינמהווידה זה השם שלו). פגשתי שם זוג ציליאנים מסנטיאגו שהעברנו ביחד את הלילה ותרגלתי המון את הספרדית. נסעתי איתם גם לראות מעיינות חמים שנמצאים קרוב לכפר אבל לא נכנסנו.
למחרת המשכתי צפונה במטרה לטפס את הר הגעש צאיטן אבל מזג האוויר היה גרוע אז המשכתי צפונה למקום שבו אני בעצם נמצא עכשיו- כפר שנקרא פילאן. מבודד. נמצא בין שני פיורדים ענקיים והגישה היא רק במעבורת. יש כאן וויפי אז אתם מבינים שזה לא עולם שלישי- זה מלון חמישה כוכבים כאן!
גיליתי את זה כאן אחרי שנתקעתי בטעות בעקבות מידע מוטעה שקיבלתי באינפורמיישן בכפר הקודם לפיו יש טרק של יומיים שלושה שיוצא מהאיזןר הזה. מסתבר שכדי להגיע לטרק הזה צריך להשיג סירה שתקפיץ אותך ושתאסוף אותך בסוף...
חיפשתי המון זמן את השביל עד שהגעתי לכפר הזה שבו אני עכשיו.
כאן הסבירו לי שהפארק שייך לדגלאס- הבעלים של the north face. והם כאן בסך הכל 20 שנה. זה כפר פסטורלי בטירוף עם בתים יפהפיים מעץ- בעיצוב מדהים שרוחמה היתה מתה לראות. זה נמצא בעמק יפהפה עם הרים ענקיים מסביב מכוסים יערות גשם. יש להם כאן סוסים ופרות וכבשים והכל ירוק. זה על שפת פיורד יפהפה. יש להם מטוס קל שאיתו הם יכולים לצאת מהאי כי יש מעבורת רק פעם אחת ביום. יש כאן בערך 5 משפחות עם כמה ילדים מתוקים. אני כמובן פולני וזה בגלל שאדוארדו יודע אנגלית טוב ואני לא יכול להיות אוסטרלי. הם נתנו לי מקום עם שירותים ופתחו לי את המשרד שיהיה לי אינטרנט והתכנון היה לקחת אותי היום אחרי כוס קפה למעיינות חמים שהגישה אליהם עם סירה בלבד.
בסוף לא הפלגנו בגלל ששוב היה יום גשום אבל הקפה והארןחת בוקר היו מעולים!
מהכפר אמרייו היה לי טרמפ עם משפחה גרמנית מדהימה! כן. שמעתם נכון - משפחה גרמנית מדהימה. (שאגב - הבת שלהם אחת היפות שראיתי בטיול אבל שוב- זה נושא לדיון אחר...) היה ממש כיף ליסוע איתם. הם ממש נדיבים והציעו לי תפוציפס ותפוחים ומים ועוגיות והאמא שהיא מורה לספרדית בגרמניה אפילו למדה אותי קצת...
הם הורידו אותי אחרי המעבורת והמשיכו צפונה. אני נשארתי ב'חצי אי' הזה וחיפשתי את השביל עד שהגעתי לכפרונציק הזה.
מכאן יש לי טרמפ עם אדוארדו למעבורת בעוד חצי שעה ומשם אני ממשיך צפונה לפארק שנקרא אוסורנו
