למנדוסה הגעתי באיזור שמונה בערב. קניתי גלידה לפינוק והתהלכתי לאיטי לכיוון ההוסטל. זה הליכה של 10 דק בערך. התענגתי לי על האוויר העשיר בגובה 850 מטר... עשיתי צק אין בהוסטל וארגנתי את חפצי- ארוחה טובה והמון מנוחה. אני בחדר עם בחורה מצרפת שנראית כמו ערביה... פחדתי לשאול. המקלחות לא פועלות- אין מים במנדוסה - הלכתי לישון כמו כלבלב בלי מקלחת... פגשתי שוב את האנגלי היהודי משבוע שעבר. מסתבר שהוא בא לגור בהוסטל הזה 3 חדשים- מגניב כמה רעיונות אנשים ממציאים.
למחרת מקלחת ארוחת בוקר, התארגנות- מילוי מלאי - שמן בנזין תבלינים סוכר מציתים אוכל לחמישה ימים כביסה, ואקס לנעליים, שרוכים חדשים. בירור לגבי טרקים באיזור- עד 4500 מטר. יש טרק מול האקונקגואה שלושה ימים מתחיל ליד גשר האינקה דרומה- אני הולך על זה... נדב הגיע במהלך היום- חזר מבסוט מהחמישה ימים בהרים- לא חש מחלת גבהים מהי- כיף לו.
פגשנו בהוסטל קנדי מטורף, מדריך טיפוס בקנדה שטיפס כאן פיקים כבר כמה חודשים... סיפר על איזור נחמד דרומית אלינו קצת נמוך יותר- אחרי הטרק אני אגיע לשם לאיזה שבוע. וגם על איזור האוחוס דל סלדו שגם ככה רציתי לבקר שם- קיבלתי ממנו מפה של האיזור שם (לא כזאת טובה אבל מספיקה).וגם המון מידע ותמונות- זה היעד הצפוני אחרי מנדוסה ( עם עצירת יומיים באיזור סאן חואן).
שבת קיבלנו בבית חבד בשנית. לא אכלנו אצלם בגלל שנולד להם בן ביום ראשון אבל הקידוש בערב עם הקהילה היה מכובד מאוד. הברית תהיה ביום חמישי בבוקר- יש מצב טוב שאני בדיוק יחזור מהטרק ונזכה לראות ברית בדרום אמריקה.
גיליתי שפורים עוד שלושה שבועות ב24 לפברואר- מה שאומר שאני כנראה אהיה באיזור טוקומאן- יש קהילה יהודית ויהיה בסדר... בבית חבד פגשנו לראשונה נערות יהודיות צעירות ילידות מנדוסה. כנראה שהכיפות שלראשינו הדליקו אותן וחוליה הציעה לי לצאת איתם לאיזה באר אחרי הקידוש- אין אצלם קישור בין כיפה לשמירת שבת למשל- הם מגיעים עם רכב לתפילה וזה נראה להם רגיל לחלוטין. הסברתי לחוליה שנדב שומר שבת והוא לא יכול לקנות בבאר משהו או ליסוע ברכב. הזמנתי אותה ואת חברתה לשבת איתנו בהוסטל קודם ואחרי זה אולי להמשיך- נדב וחברה של חוליה (רייצל) מדברים אנגלית טוב. חוליה רק ספרדית ואני גם וגם אבל ברמה נמוכה- הרבה תירגום של שפות מאחד לשני- חוליה בספרדית ואז רייצל באנגלית ואז נדב בעברית שגם אני יבין טוב. ..
1:00 כבר. חוליה מספרת על ישראלי שבא לגור כאן בגלל שהתאהב בחברה שלה- מעניין- הלכנו לבית שלה. 10 דקות הליכה והגענו. פגשנו שם עוד 2 חברות יהודיות של חוליה. את שגיא- שכבר שנה גר במנדוסה עם חברתו. הם הכירו במסיבה כשהוא טייל. הוא נתקע במנדוסה בגלל רכב שקנה בצילה ומאז הם נהיו חברים... היה שם גם מרקוס- מדריך טיפוס חמוד שסיפר הרבה על האיזור והוסיף מידע חשוב.
כמעט 4:00- חתכנו חזרה להוסטל... שחרית שוב בבית חבד וארוחה נעימה עם הקהילה הקטנה. התלהבות רצינית מזה שיש לי 12 אחים. בצהרים יושבים בהוסטל על קולה קרה עם אליאל- הקנדי המשוגע. מקבלים הרבה מידע על טיפוס הרים. אני יוצא לסיבוב חנויות לבדוק כמה יעלה לי קרמפונס- סיפור של 150 דולר בערך. בחזור- עוצר לידי יהודי ושואל אם אני ישראלי. הוא מספר על קהילה נוספת של יהודים קונסרבטיבים כאן- חבל שלא ידעתי - יכל להיות מענין להתפלל שם בבוקר. חזרתי להוסטל.
2.4.13. יום שני. הר פניטנטס. 4320 מטר. הראש תקין. אין מחלת גבהים. מעולה.
מסביבי פזורים הרים צבעוניים. מדבר צבעוני. אבל צבעוני אמיתי- לא כאילו. לשם ההשוואה- המכתש הקטן ממש לא צבעוני ליד ההרים האלו. יש ממש הרים שנקראים בשמות של צבעים- ההר הלבן ההר האדום ההר הצהוב... נוף חדש שאני לא מכיר. פסגות שמעל 5000 מטר מעוטרות בקרחונים. הר הגעש טופונגטו (6600) הדל פלטה (6000) וכמובן- האקונקגואה!
התכנון המקורי היה לצאת בשבת. והתעכבתי בגלל רצון לשלוח משהו מהארץ עם בן של מישהי מכאן שמגיע השבוע מהארץ- בסוף לא הצלחתי וסתם חיכיתי יום וחצי- וגם שיגעתי את שמול וניץ החמודים. אני מקוה שהם סלחו לי...
שבת בהוסטל עברה בנעימים. סעודת ערב שבת עם נדב בהוסטל כולל יה אכסוף! סעודת בוקר בבית חבד וסעודה שלישית עם נדב ועוד שני חברה- קנדי ואוסטרלי שסיפרו אף הם מחוויותיהם. ביום ראשון לקחתי אוטובוס לגשר האינקה- פלא טבע- גשר אבן טבעי מעל נהר ענק ומתחתיו נובעים מעיינות חמים- שיוצרים צבעים יפהפיים לאבן.
משם המשכתי למסלול יום של האקונקגואה- יום יפה ונוזל לי ריר מלראות את ההר...
מסלול שעתיים ועכשיו אני חוזר בכביש שבע קילומטר בערך כדי להתחיל כבר את הטרק של מחר. הטרק הזה נקרא 'סובב פניטנטס'- שם שאני המצאתי אבל הגיוני מאוד שזה נכון... אין טרמפים. בגשר האינקה אני עוצר שוב לקנות קולה וממשיך על פסי רכבת ישנים. חוצה איתם בגשר את הנהר ומתחיל לעלות דרומה לכיוון הר פניטנטס. ההר הזה שובה אותי כבר מההתחלה- כולו צוק אחד ענק של מאתיים מטר בערך שיש רק צד אחד שאפשר לטפס ממנו והמון פניטנטס שזה מילה שלא הכרתי ומשמעותה- עמודי אבן/חול/שלג או כל חומר אחר שמזדקרים מעלה. זה יוצר מראה מדהים. האיזור צחיח לחלוטין ובכל זאת- הנחל זורם- זה כמו לראות את נחל טרף למשל זורם אבל במים כחולים - לא של שטפונות. בגובה 2900 אני מזהה אוהל צהוב- בא לי מישהו מענין לפגוש. ואכן- אלכס מפולין בשנות הארבעים לחייו לבדו-
נמצא כאן בהרים כבר 40 יום. מספר על הרבה דברים שעשה. מראה לי מפה. אני מגלה שיש רפוחיו בגובה 3200. זה דבר מעודד. אין כמו רפוחיו! בזכות אלכס אני כאן על הפסגה הזו עכשיו. לא שמעתי עליה לפני. אלכס מדבר אנגלית הרבה יותר גרוע ממני וספק אם הוא מבין כל מה שאני אומר ושואל. הוא עוזר לי להקים את האוהל. נשארים עוד איזה שעה לפטפוט נחמד תחת השמיים הזרועים כוכבים. לילה טוב.
בבוקר אני זז בשמונה וחצי במטרה לטפס את הפניטנטס שעל פסגתו אני עכשיו- זה 1400 מטר טיפוס. הרפוחיו מדהימה- ייחודית ביותר. עשויה אבן ולא עץ (אין כאן שום עץ מסביב).
פוגש 2 צרפתים שישנו ברפוחיו ומסביר להם איך הם אמורים לעלות להר... עכשיו אני כאן והם עדין לא. או שהם התברברו או שהם הגיעו לפני וירדו מדרך אחרת...
הנוף הצבעוני סביבי נותן המון שלוה לנפש. מחר אני ימשיך בטרק וביום רביעי בצהרים אני כבר אמור לחזור למנדוסה. חוליה הזמינה אותי לארוחת ערב משוגעת בבית שלה- עושה רושם שהם משפחה עשירה. יכול להיות ממש נחמד- ארוחת ערב מושקעת עם משפחה יהודית אוטנטית!...
5.2 יום שלישי. 21.30 רפוחיו ריו בלנקו.
היום השלישי של סובב פניטנטס. הטרק הזה ירשם בתור אחד מהיפים ביותר שעשיתי. המדבר הזה עושה לי להתגעגע המון לנגב ולמדבר יהודה. זה כמובן שונה אבל יש גם דומה. וההליכה הזו בשמש הקופחת כשהכל צחיח ואתה מדשדש דרכך בין אבנים ובין נקבים עזובים, ובנחל זורמים מים חומים כשל שטפון בחורף ישראלי- כל זה גורם להתגעגע...
הרפוחיו האלו הם ברכה לעולם! אני לא מבין איך בארץ לא עושים רפוחיו! יצאתי לטרק מבלי לדעת שיש בכלל בקתות בדרך והנה אני בבקתה השניה בלילה השלישי. הבקתה עשויה מאבן כקודמתה אבל הרבה יותר גדולה ונוחה! את היום התחלתי בשמונה וחצי בטיפוס לפאס בגובה 3800. העמק בצד השני של הפס היה מרשים ביותר! ענק. פסגות מושלגות בגובה 5000 ממערב,
מדרום מדבר צבעוני- פסגות בגובה 4500 ומלא פניטנטוס במורדות.
הנהר המרכזי שוצף בצבע חום שטפון והמון מעיינות נובעים בצדדים מידי פעם ויוצרים ערוצים קטנים צבעוניים. המעיינות כאן לא מסומנים בעצים כי לא גדלים עצים בגובה הזה- ורק דשא ירוק גודל סביב הנביעה ולפעמים גם זה לא. מאוד נורמאלי לראות מים נובעים מתחת לאבנים חשופות. פשוט יוצאים מהאדמה. ירדתי מהפאס והלכתי 15 קמ בערך לאורך הנהר (בלנקו)-
חציתי אותו לצידו הדרומי ולאחר 7 קמ חציתי יובל גדול שלו. עכשיו הייתי צריך ללכת 7 קמ מזרחה, להתחבר לנהר ענק שמגיע מדרום ולפנות צפונה עד לפונטה דל וכאס שזה כפר קטן. ידעתי שאני אצטרך לחצות שוב את הנהר וממש ממש קיוויתי שיהיה גשר כי הנהר כבר נהיה שוצף ביותר. הגשר המיוחל היה ממש ליד הרפוחיו- הגעתי באיזור 19.30 אחרי יום מפרך. לא פגשתי נפש חייה היום. רק ארנבות ציפורים פרחים ונחלים... הרפוחיו הזו מפנקת ואני עף לישון עכשיו
למחרת מקלחת ארוחת בוקר, התארגנות- מילוי מלאי - שמן בנזין תבלינים סוכר מציתים אוכל לחמישה ימים כביסה, ואקס לנעליים, שרוכים חדשים. בירור לגבי טרקים באיזור- עד 4500 מטר. יש טרק מול האקונקגואה שלושה ימים מתחיל ליד גשר האינקה דרומה- אני הולך על זה... נדב הגיע במהלך היום- חזר מבסוט מהחמישה ימים בהרים- לא חש מחלת גבהים מהי- כיף לו.
פגשנו בהוסטל קנדי מטורף, מדריך טיפוס בקנדה שטיפס כאן פיקים כבר כמה חודשים... סיפר על איזור נחמד דרומית אלינו קצת נמוך יותר- אחרי הטרק אני אגיע לשם לאיזה שבוע. וגם על איזור האוחוס דל סלדו שגם ככה רציתי לבקר שם- קיבלתי ממנו מפה של האיזור שם (לא כזאת טובה אבל מספיקה).וגם המון מידע ותמונות- זה היעד הצפוני אחרי מנדוסה ( עם עצירת יומיים באיזור סאן חואן).
שבת קיבלנו בבית חבד בשנית. לא אכלנו אצלם בגלל שנולד להם בן ביום ראשון אבל הקידוש בערב עם הקהילה היה מכובד מאוד. הברית תהיה ביום חמישי בבוקר- יש מצב טוב שאני בדיוק יחזור מהטרק ונזכה לראות ברית בדרום אמריקה.
גיליתי שפורים עוד שלושה שבועות ב24 לפברואר- מה שאומר שאני כנראה אהיה באיזור טוקומאן- יש קהילה יהודית ויהיה בסדר... בבית חבד פגשנו לראשונה נערות יהודיות צעירות ילידות מנדוסה. כנראה שהכיפות שלראשינו הדליקו אותן וחוליה הציעה לי לצאת איתם לאיזה באר אחרי הקידוש- אין אצלם קישור בין כיפה לשמירת שבת למשל- הם מגיעים עם רכב לתפילה וזה נראה להם רגיל לחלוטין. הסברתי לחוליה שנדב שומר שבת והוא לא יכול לקנות בבאר משהו או ליסוע ברכב. הזמנתי אותה ואת חברתה לשבת איתנו בהוסטל קודם ואחרי זה אולי להמשיך- נדב וחברה של חוליה (רייצל) מדברים אנגלית טוב. חוליה רק ספרדית ואני גם וגם אבל ברמה נמוכה- הרבה תירגום של שפות מאחד לשני- חוליה בספרדית ואז רייצל באנגלית ואז נדב בעברית שגם אני יבין טוב. ..
1:00 כבר. חוליה מספרת על ישראלי שבא לגור כאן בגלל שהתאהב בחברה שלה- מעניין- הלכנו לבית שלה. 10 דקות הליכה והגענו. פגשנו שם עוד 2 חברות יהודיות של חוליה. את שגיא- שכבר שנה גר במנדוסה עם חברתו. הם הכירו במסיבה כשהוא טייל. הוא נתקע במנדוסה בגלל רכב שקנה בצילה ומאז הם נהיו חברים... היה שם גם מרקוס- מדריך טיפוס חמוד שסיפר הרבה על האיזור והוסיף מידע חשוב.
כמעט 4:00- חתכנו חזרה להוסטל... שחרית שוב בבית חבד וארוחה נעימה עם הקהילה הקטנה. התלהבות רצינית מזה שיש לי 12 אחים. בצהרים יושבים בהוסטל על קולה קרה עם אליאל- הקנדי המשוגע. מקבלים הרבה מידע על טיפוס הרים. אני יוצא לסיבוב חנויות לבדוק כמה יעלה לי קרמפונס- סיפור של 150 דולר בערך. בחזור- עוצר לידי יהודי ושואל אם אני ישראלי. הוא מספר על קהילה נוספת של יהודים קונסרבטיבים כאן- חבל שלא ידעתי - יכל להיות מענין להתפלל שם בבוקר. חזרתי להוסטל.
2.4.13. יום שני. הר פניטנטס. 4320 מטר. הראש תקין. אין מחלת גבהים. מעולה.
מסביבי פזורים הרים צבעוניים. מדבר צבעוני. אבל צבעוני אמיתי- לא כאילו. לשם ההשוואה- המכתש הקטן ממש לא צבעוני ליד ההרים האלו. יש ממש הרים שנקראים בשמות של צבעים- ההר הלבן ההר האדום ההר הצהוב... נוף חדש שאני לא מכיר. פסגות שמעל 5000 מטר מעוטרות בקרחונים. הר הגעש טופונגטו (6600) הדל פלטה (6000) וכמובן- האקונקגואה!
התכנון המקורי היה לצאת בשבת. והתעכבתי בגלל רצון לשלוח משהו מהארץ עם בן של מישהי מכאן שמגיע השבוע מהארץ- בסוף לא הצלחתי וסתם חיכיתי יום וחצי- וגם שיגעתי את שמול וניץ החמודים. אני מקוה שהם סלחו לי...
שבת בהוסטל עברה בנעימים. סעודת ערב שבת עם נדב בהוסטל כולל יה אכסוף! סעודת בוקר בבית חבד וסעודה שלישית עם נדב ועוד שני חברה- קנדי ואוסטרלי שסיפרו אף הם מחוויותיהם. ביום ראשון לקחתי אוטובוס לגשר האינקה- פלא טבע- גשר אבן טבעי מעל נהר ענק ומתחתיו נובעים מעיינות חמים- שיוצרים צבעים יפהפיים לאבן.
בבוקר אני זז בשמונה וחצי במטרה לטפס את הפניטנטס שעל פסגתו אני עכשיו- זה 1400 מטר טיפוס. הרפוחיו מדהימה- ייחודית ביותר. עשויה אבן ולא עץ (אין כאן שום עץ מסביב).
הנוף הצבעוני סביבי נותן המון שלוה לנפש. מחר אני ימשיך בטרק וביום רביעי בצהרים אני כבר אמור לחזור למנדוסה. חוליה הזמינה אותי לארוחת ערב משוגעת בבית שלה- עושה רושם שהם משפחה עשירה. יכול להיות ממש נחמד- ארוחת ערב מושקעת עם משפחה יהודית אוטנטית!...
5.2 יום שלישי. 21.30 רפוחיו ריו בלנקו.
היום השלישי של סובב פניטנטס. הטרק הזה ירשם בתור אחד מהיפים ביותר שעשיתי. המדבר הזה עושה לי להתגעגע המון לנגב ולמדבר יהודה. זה כמובן שונה אבל יש גם דומה. וההליכה הזו בשמש הקופחת כשהכל צחיח ואתה מדשדש דרכך בין אבנים ובין נקבים עזובים, ובנחל זורמים מים חומים כשל שטפון בחורף ישראלי- כל זה גורם להתגעגע...
הרפוחיו האלו הם ברכה לעולם! אני לא מבין איך בארץ לא עושים רפוחיו! יצאתי לטרק מבלי לדעת שיש בכלל בקתות בדרך והנה אני בבקתה השניה בלילה השלישי. הבקתה עשויה מאבן כקודמתה אבל הרבה יותר גדולה ונוחה! את היום התחלתי בשמונה וחצי בטיפוס לפאס בגובה 3800. העמק בצד השני של הפס היה מרשים ביותר! ענק. פסגות מושלגות בגובה 5000 ממערב,
חציתי אותו לצידו הדרומי ולאחר 7 קמ חציתי יובל גדול שלו. עכשיו הייתי צריך ללכת 7 קמ מזרחה, להתחבר לנהר ענק שמגיע מדרום ולפנות צפונה עד לפונטה דל וכאס שזה כפר קטן. ידעתי שאני אצטרך לחצות שוב את הנהר וממש ממש קיוויתי שיהיה גשר כי הנהר כבר נהיה שוצף ביותר. הגשר המיוחל היה ממש ליד הרפוחיו- הגעתי באיזור 19.30 אחרי יום מפרך. לא פגשתי נפש חייה היום. רק ארנבות ציפורים פרחים ונחלים... הרפוחיו הזו מפנקת ואני עף לישון עכשיו
2 תגובות:
יפהפה. לי באמת היה חסר קצת טיולי מדבר ונקבים בדרום אמריקה.
אני גם ממש התלהבתי על הרפוחיו'ס, תחזור אם וכאשר, נתחיל לבנות רפוחיו'ס בארץ. נגיד, למרגלות הר עריף.
אחי!
אז מה פורים בטוקומאן? ואני חלמתי השבוע שבאמצע סעודת פורים נכנסים אתה ויואל...
לא יהיה???
לגבי הרפוחיו אל תשכח את הבעיות פה בארץ הקודש. תבנה אחת, ואפי' למרגלות הר עריף, יהיה שם כפר בדואי תוך חמש שנים..
איך היה במנדוסה אצל חוליה? משהו חדש מתחיל?... (אתה בטח לא יודע אבל פה זה המוטו של בנט... בעצם אתה סגור מי זה?)
יאללה אחי אוהבים ממרחקים
הוסף רשומת תגובה