הטרק בארנלס היה יפה בצורה לא רגילה. ירדתי ביום רביעי את כל שביל הגיפים מהרפוחיו עד מנזנו וב12 כבר הייתי למטה.
תפסתי טרמפ טוב עם בן אדם טוב ממנזנו לטונויאן ובשלוש בצהרים כבר הייתי במנדוסה. ההרגשה היתה טובה. הכל דופק. הולך לפי התוכניות. אני כאילו שולט במצב, אבל לא....
הכל השתנה ברגע שהגעתי להוסטל וגיליתי ששדדו אותי. בשנייה נהיה הכל רע ומגעיל וזר ולא כיף.
אומרים שכל אחד נשדד בטיול וזה חלק מהחוויה. אני מוכן להסכים עם זה אבל רבאק- למה בכאלה סכומים? את החוויה הייתי חווה גם אם היו לוקחים לי 200 דולר וכרטיס אשראי- לא מספיק? למה להגזים?
הייתי שבוז מכל הבחינות. הגשתי תלונה למשטרה ולא ידעתי מה לעשות. זה משנה את כל התוכניות של המשך הטיול. אין לי דולרים וזה הופך את ארגנטינה ליקרה פי 2 כמעט. חוליה הציעה את עזרתה במקום לישון וב500 פזו אבל לא הסכמתי- אני לא באמת צריך. ברוך ה יש לי. ויש כרטיס אשראי נוסף שהיה עלי ולא נגנב. אבל יצאה מלכה אין מה לומר.
אחרי התלבטויות רבות החלטתי ליסוע לסנטיאגו לבית חבד. שם להתארגן מחדש. להוציא כסף ולהחליט מה הלאה. אם אחליט לחזור שוב לארגנטינה אצטייד בדולרים שם. אבל מה שמסתמן לי בנתיים זה לעלות צפונה דרך צילה. לא יודע אם בא לי לחזור לארגנטינה בקרוב.
עכשיו אני מתלבט באמת את מי אני אוהב יותר. את הארגנטינאים או הציליאנים...
תנחומים יתקבלו בברכה.
17.2 סנטיאגו. יום ראשון.
אני אחרי 4 הימים הכי רעים בטיול לדעתי, עכשיו זה מתחיל לחזור לתלם.
יצאתי ממנדוסה שבוז ביום רביעי בצהרים. דיברתי עם השליח של חבד בסנטיאגו והוא אמר שאין בעייה להיות אצלם בשמחה! ב12.30 יצאתי באוטובוס לסנטיאגו- דרך יפהפייה שכבר נסעתי בה פעם אחת ועוד פעמיים עד החצי שלה(בדרך לפניטנטס). כאילו לא מספיק רע- האוטובוס נתקע באמצע הדרך למשך 3 שעות מה שגרם לנו להגיע לסנטיאגו ממש מאוחר 12.30 בלילה. המעבר גבול לצילה הוא תמיד מטיש ומעצבן כי בודקים הכל בשיקוף והתעצבנו עלי שהעברתי עדשים בתיק וזה אסור. קיצור- חרא של יום.
הגעתי לסנטיאגו ובגלל השעה כבר לא היה שייך להגיע לבית חבד. זה רחוק והמונית עולה כמו 3 פעמים לילה בהוסטל. פגשתי איזה ישראלי חמוד במרכזית שהמליץ על הוסטל נחמד. הגעתי להוסטל הזה באיזה 1.30 והלכתי לישון. למחרת כבר ניצלתי את זה שאני במרכז סנטיאגו ויצאתי לטייל קצת. עליתי לגבעת סנטה לוסיה שזה משהו מהעבר הרחוק של סנטיאגו (סנטיאגו נוסדה ב1550 בערך). יש שם נוף יפה על כל העיר והיה יחסית יום טוב. ראיתי גם את ההר פלומו (6000 מטר) מרחוק עם פסגתו המושלגת...
בצהרים נסעתי לבית חבד. הבן של השליח קיבל אותי והיה חמוד מאוד. בערך בגיל של בנימין של רמי. הם נתנו לי חדר עם מזגן ושירותים לכל השבת ואני פשוט נשפכתי שם ורק רציתי לנוח ולא לעשות כלום.
השליח- הרב מנשה- הציע לי לטבול במקוה שם לפני שבת. אם כבר שבת אז למה לא??? מקלחת טובה וטבילה. יאללה כמה זמן לא הייתי טהור...
שבת עברה בנעימים. אכלתי את שתי הארוחות אצל השליח בבית. היה עוד ישראלי מבוגר בשנות ה70 לחייו מאלעד שעובד בגידול ללא חרקים. גם הוא אכל איתנו בערב. בבוקר הגיעו לארוחה זוג חמוד שגרים בנחלאות. פרופסור למנהל עסקים באוניברסיטת אריאל. לפני כן הוא לימד בבר אילן, ולפני כן בקנדה. הוא ניסה לשכנע אותי ללמוד גם באריאל אחרי הטיול. הוא ואשתו הם ציוניים נלהבים ביותר. הילדים שלהם עדין גרים בחול בארהב. שניהם עשו קורס מורי דרך והם עובדים בעיר דוד וברובע. בערב שבת הם הלכו לתפילה בבית כנסת קונסרבטיבי. אני לא יודע איך תמיד אני מפספס את זה. אולי יש לי משיכה טבעית למקום שהוא יותר אמיתי...:)...
בכלאופן היה מעניין מאוד בארוחות.
במוצש העברתי להם 8 גיגה תמונות להעביר לארץ לגיבוי.
במהלך השבת התלבטתי רבות על תוכניותי להמשך הטיול. היו מספר אופציות ולבסוף בחרתי להשאר באיזור סנטיאגו עד פורים. בשבוע בנתיים אני הולך לאיזור שנקרא קחון דה מאיפו שהוא בעצם ממש מול קחון דה ארנלס שבו הייתי שבוע שעבר רק בצד הציליאני- 100 קמ מערבה. אני מקוה שיהיה מוצלח. הגובה המקסימאלי שם הוא 5850- הר הגעש סן חוזה. אני לא יודע אם אגיע לגובה הזה אבל לפחות נסתובב בסביבה. פורים אני יעשה בסנטיאגו ואז אסע למפלי האיגואסו בארגנטינה דרך סאן חואן. ומשם לסלטה ולסאן פדרו שבצפון צילה. יכול להיות שחבר שלי מהצבא- דוידי לויק יגיע לפורים בסנטיאגו גם ואז נמשיך קצת יחד. מפות לטיול השבוע צילמתי מהגוגל במוצאי שבת.
תפסתי טרמפ טוב עם בן אדם טוב ממנזנו לטונויאן ובשלוש בצהרים כבר הייתי במנדוסה. ההרגשה היתה טובה. הכל דופק. הולך לפי התוכניות. אני כאילו שולט במצב, אבל לא....
הכל השתנה ברגע שהגעתי להוסטל וגיליתי ששדדו אותי. בשנייה נהיה הכל רע ומגעיל וזר ולא כיף.
אומרים שכל אחד נשדד בטיול וזה חלק מהחוויה. אני מוכן להסכים עם זה אבל רבאק- למה בכאלה סכומים? את החוויה הייתי חווה גם אם היו לוקחים לי 200 דולר וכרטיס אשראי- לא מספיק? למה להגזים?
הייתי שבוז מכל הבחינות. הגשתי תלונה למשטרה ולא ידעתי מה לעשות. זה משנה את כל התוכניות של המשך הטיול. אין לי דולרים וזה הופך את ארגנטינה ליקרה פי 2 כמעט. חוליה הציעה את עזרתה במקום לישון וב500 פזו אבל לא הסכמתי- אני לא באמת צריך. ברוך ה יש לי. ויש כרטיס אשראי נוסף שהיה עלי ולא נגנב. אבל יצאה מלכה אין מה לומר.
אחרי התלבטויות רבות החלטתי ליסוע לסנטיאגו לבית חבד. שם להתארגן מחדש. להוציא כסף ולהחליט מה הלאה. אם אחליט לחזור שוב לארגנטינה אצטייד בדולרים שם. אבל מה שמסתמן לי בנתיים זה לעלות צפונה דרך צילה. לא יודע אם בא לי לחזור לארגנטינה בקרוב.
עכשיו אני מתלבט באמת את מי אני אוהב יותר. את הארגנטינאים או הציליאנים...
תנחומים יתקבלו בברכה.
17.2 סנטיאגו. יום ראשון.
אני אחרי 4 הימים הכי רעים בטיול לדעתי, עכשיו זה מתחיל לחזור לתלם.
יצאתי ממנדוסה שבוז ביום רביעי בצהרים. דיברתי עם השליח של חבד בסנטיאגו והוא אמר שאין בעייה להיות אצלם בשמחה! ב12.30 יצאתי באוטובוס לסנטיאגו- דרך יפהפייה שכבר נסעתי בה פעם אחת ועוד פעמיים עד החצי שלה(בדרך לפניטנטס). כאילו לא מספיק רע- האוטובוס נתקע באמצע הדרך למשך 3 שעות מה שגרם לנו להגיע לסנטיאגו ממש מאוחר 12.30 בלילה. המעבר גבול לצילה הוא תמיד מטיש ומעצבן כי בודקים הכל בשיקוף והתעצבנו עלי שהעברתי עדשים בתיק וזה אסור. קיצור- חרא של יום.
הגעתי לסנטיאגו ובגלל השעה כבר לא היה שייך להגיע לבית חבד. זה רחוק והמונית עולה כמו 3 פעמים לילה בהוסטל. פגשתי איזה ישראלי חמוד במרכזית שהמליץ על הוסטל נחמד. הגעתי להוסטל הזה באיזה 1.30 והלכתי לישון. למחרת כבר ניצלתי את זה שאני במרכז סנטיאגו ויצאתי לטייל קצת. עליתי לגבעת סנטה לוסיה שזה משהו מהעבר הרחוק של סנטיאגו (סנטיאגו נוסדה ב1550 בערך). יש שם נוף יפה על כל העיר והיה יחסית יום טוב. ראיתי גם את ההר פלומו (6000 מטר) מרחוק עם פסגתו המושלגת...
בצהרים נסעתי לבית חבד. הבן של השליח קיבל אותי והיה חמוד מאוד. בערך בגיל של בנימין של רמי. הם נתנו לי חדר עם מזגן ושירותים לכל השבת ואני פשוט נשפכתי שם ורק רציתי לנוח ולא לעשות כלום.
השליח- הרב מנשה- הציע לי לטבול במקוה שם לפני שבת. אם כבר שבת אז למה לא??? מקלחת טובה וטבילה. יאללה כמה זמן לא הייתי טהור...
שבת עברה בנעימים. אכלתי את שתי הארוחות אצל השליח בבית. היה עוד ישראלי מבוגר בשנות ה70 לחייו מאלעד שעובד בגידול ללא חרקים. גם הוא אכל איתנו בערב. בבוקר הגיעו לארוחה זוג חמוד שגרים בנחלאות. פרופסור למנהל עסקים באוניברסיטת אריאל. לפני כן הוא לימד בבר אילן, ולפני כן בקנדה. הוא ניסה לשכנע אותי ללמוד גם באריאל אחרי הטיול. הוא ואשתו הם ציוניים נלהבים ביותר. הילדים שלהם עדין גרים בחול בארהב. שניהם עשו קורס מורי דרך והם עובדים בעיר דוד וברובע. בערב שבת הם הלכו לתפילה בבית כנסת קונסרבטיבי. אני לא יודע איך תמיד אני מפספס את זה. אולי יש לי משיכה טבעית למקום שהוא יותר אמיתי...:)...
בכלאופן היה מעניין מאוד בארוחות.
במוצש העברתי להם 8 גיגה תמונות להעביר לארץ לגיבוי.
במהלך השבת התלבטתי רבות על תוכניותי להמשך הטיול. היו מספר אופציות ולבסוף בחרתי להשאר באיזור סנטיאגו עד פורים. בשבוע בנתיים אני הולך לאיזור שנקרא קחון דה מאיפו שהוא בעצם ממש מול קחון דה ארנלס שבו הייתי שבוע שעבר רק בצד הציליאני- 100 קמ מערבה. אני מקוה שיהיה מוצלח. הגובה המקסימאלי שם הוא 5850- הר הגעש סן חוזה. אני לא יודע אם אגיע לגובה הזה אבל לפחות נסתובב בסביבה. פורים אני יעשה בסנטיאגו ואז אסע למפלי האיגואסו בארגנטינה דרך סאן חואן. ומשם לסלטה ולסאן פדרו שבצפון צילה. יכול להיות שחבר שלי מהצבא- דוידי לויק יגיע לפורים בסנטיאגו גם ואז נמשיך קצת יחד. מפות לטיול השבוע צילמתי מהגוגל במוצאי שבת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה