פוייוה- ברילוצה- פמפה לינדה- טרונדור

14.1.13 ברילוצה. 00.50. יום ראשון. (אור ליום שני). 
כשאמרו שבדרום אמריקה יש המון ישראלים- התכוונו ללא ספק לכאן. אתה הולך ברחוב ואתה שומע עברית, רואה סנדלי שורש, פרצופים ישראלים בלי סוף. ההוסטלים ממאה פסו ומטה מפוצצים ישראלים. אצלי בהוסטל יש ר-ק ישראלים... זה פשוט לא יאמן!
השאלה שנשאלת היא- מה לעזאזל עושים כל החברה האלה אם עכשיו חזרתי מחמישה ימים בשטח ושם לא פגשתי אפילו ישראלי אחד? והתשובה פשוטה כלכך עד שאין צורך לאומרה והיא כמובן שמה שעושים כאן ב'טיול שאחרי' זה בליינות לשמה. בשר שוקולד וגלידה וקצת אטרקציות...
וואלה- באמת בכיף שיהיה לכולם אבל לדעתי צריך להקים ישראליידה כזאת במקום יותר זול. לא חבל לשלם כלכך המון בשביל בליינות כשיש כלכך המון יותר קרוב לארץ שלנו??
אה שכחתי- יש את המזרח... אבל שם לא הייתי ואני לא יודע,  וגם דרום אמריקה זה ליותר מגניבים...
בקיצור- הבנתם את המצב בברילוצה. להיות ולא להאמין.
ולענייננו- ביום השני למזג האוויר ה'פחות טוב' ברפוחיו פוייוה- החלטתי לרדת למטה ולהמשיך לפוקון. אינני יודע אם זו הייתה החלטה נכונה או לא- באמת היה קשה להחליט לרדת ולדלג על איזור שכלכך רציתי לראות... 
בכולאופן ירדתי ולהזכירכם התכנון המקורי היה ליסוע לברילוצה אבל הגבול היה סגור ולכן היתי צריך להצפין לפוקון ורק אז להדרים לברילוצה או לוותר עליה.
חיכיתי בטרמפים קרוב לשעתיים. פיתחתי משחק נחמד.היו לי עוגיות בתיק וכל רכב שלא עצר- אכלתי עוגייה. אם אתה אפילו קצת רעב- זה מוריד את השבזה אם הרכב לא עצר...
בסוף עצרו לי זוג שווייצרים עם רכב שכור שנסעו, לא תאמינו, לברילוצה! הם הגיעו מצפון ורצו לחצות את הגבול. גילו שהוא סגור ועשו אחורה פנה ועיקוף של 1000 קמ לברילוצה ...
עכשיו היתה לי התלבטות אם ליסוע איתם יום וחצי (זה לא נסיעה ליום אחד) או לרדת בפוקון.
החלטתי בסופו של דבר להמשיך איתם בין השאר בגלל שהם היו באמת נחמדים והיה מגניב לשוחח.
ישננו בעיר שנקראת טמוקו שם מצאתי הוספדחה טוב וזול ליד המלון שלהם וקבענו שב10.30 אני יחכה להם בלובי. עוד רציתי לצאת בלילה לחוות קצת את העיר אבל המיטה קראה לי.
למחרת היה יום יפהפה והנסיעה לברילוצה היתה מטורפת והיו עצירות לצילום במקומות הנכונים. הנסיעה חוצה את הגבול באיזור שנקרא אאוריקניה על שם עץ יחודי ומדהים שגדל מכל העולם- רק באיזור ההוא. עברנו ליד ארבעה הרי געש שנראו היטב ביום היפה הזה. חצינו לארגנטינה לאיזור מלא בעץ האוריקניה ומשם לכביש 40 הארגנטינאי שחוצה מדבריות שמידי פעם חוצים איזה נהר או עוברים ליד אגם.
אהבתי את זה שהנוף השתנה כלכך. 
לקראת ברילוצה עוברים באיזור מדהים שבו יש מאות עמודי סלע כמו בנחל עמוד רק יותר גבוהים והרבה יותר. 
הגענו לברילוצה ב20.30 אחרי 10 שעות נסיעה.
ברחוב שאלתי את העברית הראשונה ששמעתי איפה יש הוסטלים והם הפנו אותי לבית חבד שם הזמנתי דאבל המבורגר פעמיים ומשם אחרי כמה פטפוטים נחמדים עם השליח- המשכתי להוסטל ולישון.
למחרת קמתי והתארגנתי ליציאה לטרק.
הלכתי לטוריסט אינפורמיישן וצילמתי את המפה שהיתה להם. עשיתי קניות בסופר ולקחתי אוטובוס לכפר קרוב שנקרא וייה קטדרל משם התחלתי ללכת. 
הטרק היה יפהפה. חמישה ימים.
הוא חוצה כל רכס אפשרי. הנחלים זורמים מדרום לצפון והטרק הולך ממזרח למערב. אתם מבינים שזה עושה את הסיפור ללא קל. הנוף באיזור ברילוצה שונה מזה שהתרגלתי אליו בפטגוניה והוא מזכיר מדבר בהמון חלקים. 
אהבתי מאוד את זה שבארגנטינה אתה אדון לעצמך ולא משגעים לך את המח כמו בצילה. כאן אפשר לעשות קמפינג איפה שבא לך ובחינם.  זה דבר שהציליאנים לא שמעו עליו. בצילה מוצצים את כספך איפה שהם רק יכולים.  הדבר הזה הופך את הטיול לכיף וחוויתי הרבה יותר.
הטרק מתקדם לכיוון הר מדהים שנקרא טרונדור. כל רכס שעולים מתקרבים אליו יותר כשבסוף- היום בצהרים- הגעתי לקרחון השחור שהוא למרגלות הטרונדור.
פגשתי בלילה השלישי שני אמריקאים חמודים.  דיברנו איזה רבע שעה כשבסוף הבנתי שהם נוצרים אוהבי ישראל שניסו לשכנע אותי שישו המשיח. הם נתנו לי חוברת פיצית שסיפקה לי בידור לחמש דקות בערך ואז זרקתי אותה לפח. לא כי אני פנאט- סתם כי היה שם בולשיט אחד גדול...
סיימתי את הטרק היום בצהרים ומשם תפסתי טרמפ עם זוג ארגנטינאים מבואנוס איירס לברילוצה.
עיני נעצמות ובא לי ללכת כבר לישון