מואל פראיסו יצאנו ב14.30 על מנת להיות במנדוסה ב22 בלילה. התור במעבר הגבול היה ארוך מהרגיל ורק בשעה חמש לפנות בוקר הגענו למנדוסה.
הדרך חוצה את האנדים ליד האקונקגואה. את ההר ראינו רק בלילה באור של ירח מלא- מהמם, ומה שעוד הספקנו לראות ביום הוא נוף הררי אחר. ההרים צחיחים הרבה יותר ממה שראיתי בפטגוניה. הערוצים עמוקים והגובה הוא פי 2. המון קקטוסים ענקיים גדלים על המדרונות ומשווים מראה פראי להרים.
דרך יפהפייה.
הגענו ב5 , נמנמנו בתחנה המרכזית שעה וחצי ויצאנו לחפש הוסטל. מצאנו לאחר כמה שעות הוסטל מעולה במיקום טוב ובזול. במהלך היום הסתובבתי המון בכל העיר בחיפושים אחר מידע על האקונקגואה ועל הדל פלטה. נדב שכר קצת דברים שהיו חסרים לו ואני שכרתי קרמפונס. קניתי מפה של האיזור. עשינו קניות לחמישה ימים (ראשון עד שישי בוקר) ואני עוד הספקתי להתחיל את תהליך הוצאת האישור לטיפוס על האקונקגואה ולדבר עם מדריך שפגשתי על דברים חשובים לטיפוס הרים. הדבר שהכי מפחיד אותי הוא מחלת גבהים ולכן קראתי המון באינטרנט וזו הסיבה שאני מתחיל מדל פלטה ולא מהאקונקגואה. חבל לשלם 700 דולר ולגלות שאני לא מצליח להתגבר על הגבהים הנמוכים יותר. דל פלטה הוא רכס שמציע פסגות החל מ4000 ועד 6000. השבוע אנסה את הגוף בגבהים האלה ואז אחליט אם לשלם את הפרמיט לאקונקגואה או לוותר.
שבת יפה עברה בבית חבד- סעודת ערב עם השליח ובוקר עם הקהילה.
בהוסטל נמצא אנגלי עם סמל של מדינת ישראל על הצוואר. אבא שלו יהודי ואמא לא. בגיל 18 הוא קרא את "המרד" של בגין ועוד איזה ספר על המוסד.הוא נדלק והגיע לארץ לשנה בערך.התנדב בעוספייה עם סודאנים. בחור מעניין... טיול צהרים יפה בעיר היפהפייה הזו וביקור בפארק ובפסל של סן מרטין (בן גוריון שלהם).
חיי העיר במנדוסה עשירים ומגוונים. היא עיר רגועה ובנויה יפה.
בפארק יושבים משפחות ועושים פיקניק להנאתם. באגם שטים על קייאק ארבעה חברים. במרכז הפארק אימון של מאה נשים מהגימנסיה בריקוד- הם רוקדות בקבוצה לצלילי מוזיקה יפה כשהמדריך עומד על הבמה וכולן מטה.
למרגלות הפסל של סאן מרטין מצטלמות לקליפ חמישה בחורות בלבוש חוף ים- בארץ זה לא היה תופס... בצד אחר של הפארק במה ענקית לערב של שיעורי ריקוד- סלסה טנגו ועוד כמה שאיני מכיר. חינם ולכולם. זה נראה דבר שבשגרה.
בחזור כבר חושך ומסעדות נפתחות וריחות טובים נישאים באוויר. 2 גברים בשנות החמישים לחייהם מנגנים בגיטרה לסןעדי המסעדה במדרחוב ושרים שירים שקטים בספרדית. בכיכר המרכזית קוסם מופיע לעיני 200 ילדים בערך (חינם כמובן) וכולם שמחים ומוחים כפיים. בכיכר האחרונה לפני ההוסטל הופעת ריקודים. בתחילה שני זוגות בלבוש של לפני מאה שנה לפחות רוקדים טנגו ולאחריהם שלושה זוגות בסוג אחר של ריקוד ובלבוש מהודר, בכובעי סומבררו וחולצות לבנות והבנות בשמלות חגיגיות...אין ספק. החיים כאן מתנהלים בקצב איטי... הגענו להוסטל. ארוחת ערב. קולה קרה וזהו.
לפני שנלך לישון נארוז את התיקים לטיפוס מחר
הדרך חוצה את האנדים ליד האקונקגואה. את ההר ראינו רק בלילה באור של ירח מלא- מהמם, ומה שעוד הספקנו לראות ביום הוא נוף הררי אחר. ההרים צחיחים הרבה יותר ממה שראיתי בפטגוניה. הערוצים עמוקים והגובה הוא פי 2. המון קקטוסים ענקיים גדלים על המדרונות ומשווים מראה פראי להרים.
דרך יפהפייה.
הגענו ב5 , נמנמנו בתחנה המרכזית שעה וחצי ויצאנו לחפש הוסטל. מצאנו לאחר כמה שעות הוסטל מעולה במיקום טוב ובזול. במהלך היום הסתובבתי המון בכל העיר בחיפושים אחר מידע על האקונקגואה ועל הדל פלטה. נדב שכר קצת דברים שהיו חסרים לו ואני שכרתי קרמפונס. קניתי מפה של האיזור. עשינו קניות לחמישה ימים (ראשון עד שישי בוקר) ואני עוד הספקתי להתחיל את תהליך הוצאת האישור לטיפוס על האקונקגואה ולדבר עם מדריך שפגשתי על דברים חשובים לטיפוס הרים. הדבר שהכי מפחיד אותי הוא מחלת גבהים ולכן קראתי המון באינטרנט וזו הסיבה שאני מתחיל מדל פלטה ולא מהאקונקגואה. חבל לשלם 700 דולר ולגלות שאני לא מצליח להתגבר על הגבהים הנמוכים יותר. דל פלטה הוא רכס שמציע פסגות החל מ4000 ועד 6000. השבוע אנסה את הגוף בגבהים האלה ואז אחליט אם לשלם את הפרמיט לאקונקגואה או לוותר.
שבת יפה עברה בבית חבד- סעודת ערב עם השליח ובוקר עם הקהילה.
בהוסטל נמצא אנגלי עם סמל של מדינת ישראל על הצוואר. אבא שלו יהודי ואמא לא. בגיל 18 הוא קרא את "המרד" של בגין ועוד איזה ספר על המוסד.הוא נדלק והגיע לארץ לשנה בערך.התנדב בעוספייה עם סודאנים. בחור מעניין... טיול צהרים יפה בעיר היפהפייה הזו וביקור בפארק ובפסל של סן מרטין (בן גוריון שלהם).
חיי העיר במנדוסה עשירים ומגוונים. היא עיר רגועה ובנויה יפה.
בפארק יושבים משפחות ועושים פיקניק להנאתם. באגם שטים על קייאק ארבעה חברים. במרכז הפארק אימון של מאה נשים מהגימנסיה בריקוד- הם רוקדות בקבוצה לצלילי מוזיקה יפה כשהמדריך עומד על הבמה וכולן מטה.
למרגלות הפסל של סאן מרטין מצטלמות לקליפ חמישה בחורות בלבוש חוף ים- בארץ זה לא היה תופס... בצד אחר של הפארק במה ענקית לערב של שיעורי ריקוד- סלסה טנגו ועוד כמה שאיני מכיר. חינם ולכולם. זה נראה דבר שבשגרה.
בחזור כבר חושך ומסעדות נפתחות וריחות טובים נישאים באוויר. 2 גברים בשנות החמישים לחייהם מנגנים בגיטרה לסןעדי המסעדה במדרחוב ושרים שירים שקטים בספרדית. בכיכר המרכזית קוסם מופיע לעיני 200 ילדים בערך (חינם כמובן) וכולם שמחים ומוחים כפיים. בכיכר האחרונה לפני ההוסטל הופעת ריקודים. בתחילה שני זוגות בלבוש של לפני מאה שנה לפחות רוקדים טנגו ולאחריהם שלושה זוגות בסוג אחר של ריקוד ובלבוש מהודר, בכובעי סומבררו וחולצות לבנות והבנות בשמלות חגיגיות...אין ספק. החיים כאן מתנהלים בקצב איטי... הגענו להוסטל. ארוחת ערב. קולה קרה וזהו.
לפני שנלך לישון נארוז את התיקים לטיפוס מחר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה