טוב- אז בעקבות בקשה של הקורא מס 1 של הבלוג, הלוא הוא יגאל קופלד, הריני מפרט להלן את סיפור הדרך הפרטני של הטרק שעשיתי מברילוצה לפמפה לינדה בחמישה ימים:
ביום רביעי יצאתי באוטובוס לכפר ליד ברילוצה שנקרא ויה קטדרל. מבט חטוף במפה (שהייתה בעצם- תמונה במצלמה שצילמתי באינפורמישן) הבהיר לי שעדיף לטפס לקו הרכס של הקטדרל דרך אתר סקי שנמצא צפונית לעליה המקובלת שעולה דרך רפוחיו פריי. העלייה מצפון מאוד מתוירת ויש שם רכבל שיכול לקדם אותך המון. כמובן שלא לקחתי אותו אלא הלכתי בשביל סינגלים שמיועד לאופניים עד לקו הרכס. אני לא יודע אם זה חוקי או לא פשוט לא שאלתי...
יצאתי ב14 וב16.15 הייתי למעלה עם נוף מדהים אל הטרונדור הפונטיאגודו הקזבלנקה והפוייוה שהם כולם הרים שנמצאים בצילה באיזור שכבר הייתי בו. טיפסתי הצידה לפסגה בגובה 2150 מטר שממנה הנוף היה פתוח יותר.
בשלב הזה כנראה עצבנתי את הארגנטינאים והם שלחו טרקטורון עם פקח או מדריך לכיווני. ראיתי את הבן אדם יורד ומתחיל ללכת לכיוון קו הרכס. לא הייתי בטוח שזה אלי אבל חששתי ולכן את הדרך למטה לאוכף עשיתי בריצה- לקחתי את התיק והתחלתי ללכת במהירות לכיוון דרום- לכיוון האוכף שמעל רפוחיו פריי ושלמרגלות הקטדרל. (הקטדרל הוא הר מצוקי בגובה 2400 מטרים. מרשים ביותר ובולט מאוד).
כשהבן אדם קרא לי מרחוק כבר הייתי איזה 300 מטר ממנו ו'לא שמעתי' אז פשוט המשכתי בדרכי. ההליכה היא על קו רכס יפהפה ומדברי. פגשתי שם ארגנטינאי מתוק באיזור ה100 קילו והרוותי את צמאונו במים שלא היו לו באמתחתו. הוא הודה לי מאוד ואני המשכתי.
מהאוכף שמעל פריי ראיתי את שני הלגונות היפהפיות שהוא יושב לידם וטיפסתי לשפיץ מרשים שליד האוכף ממנו הנוף היה יפה יותר.
משם ירדתי לואדי הבא שממערב לאוכף ושם ישנתי יחד עם משפחה חמודה ועוד כמה צעירים שעשו מדורה. למחרת התחלתי לטפס לכיוון רפוחיו גקוב. יצאתי בסביבות 10.30.
הבקרים הם בדרך כלל הזמן שבו אני ישן הכי טוב ולכן זמן היציאה אינו מוקדם כלכך...
הנוף מהאוכף היה מדהים! לגונה גיקוב יפהפייה וענקית.
שם נרשמתי ואכלתי כמה באגטים לארוחת צהרים.
משם המשכתי לכיוון לגונה נגרה במסלול שאינו מטוייל כל כך ועובר דרך הר שנקרא נבידד. קונדורים חגו קרוב מאוד אלי במהלך הטיפוס. גם אני מתגרה לעלות לכל כיפה במהלך המסלול בדומה לחברינו יגאל. אך מבט במפה הבהיר שסרו נבידד שאותו גם ככה אני מטפס יותר גבוה מכל הסביבה ולכן נצמדתי לשביל עד ההר.
navidad:
בכל מהלך המסלול שבין גקוב ללגונה נגרה לא פגשתי אף אחד. הסימון ממש לא ברור ומצריך ידע בקריאת מפה אבל הוא שווה כל רגע- הוא הולך בקו רכס מאוד גבוה והנופים יפהפיים. כמעט כל ערוץ מחביא בתוכו לגונה יפה. הלגונות של איזור ברילוצה מאוד ערבו לעיני.
מסרו נבידד ישנה ירידה מסוג הירידות שכל הדרך אתה חושב על המסכן שיעלה אותם. השביל נעשה גרוע ועובר בהמון בוץ. הארגנטינאים לא אוהבים לבנות גשרי עץ בניגוד מוחלט לשכניהם הציליאנים. בצילה הם מתים על גשרים וטרקים מלאים מהם! למרות שזה מעצבן - העובדה שאני מאוד מסמפט את הארגנטינאים והרבה פחות את הציליאנים- גרמה לי כל פעם שהשביל נהיה גרוע להתחיל לקלל בלב ואז מיד להפסיק ולהזכר שאני הרבה יותר אוהב אותם מהשכנים שלהם.
לפני לגונה נגרה פגשתי קבוצת תלמידים מברילוצה שלמחרת. תכננו לעלות לסרו נבידד ונכמרו רחמי עליהם.
רפוחיו איטליה שליד לגונה נגרה היא מקום מתויר לחלוטין. בהגיעי אליה פתחתי מיד טונה ובלעתי אותה עם איזה באגט כדי להכניס חלבונים לגוף. להזכירכם הלכתי היום מלאאא - מהואדי שלפני רפוחיו גקוב עד לאיטליה.
זה השלב בו פגשתי את מיודעינו האמריקאים אוהבי ישראל. חצי שעה עוד דיברנו להנאתינו בתוך הרפוחיו וחצי שעה לאחר מכן כשהתארגנתי לבישול א.ע. הם הופיעו שוב והפעם בלי לומר- במטרה לדבר על אמונתי. הסברתי להם בצורה הולמת שלצערי אינני יודע טוב להתבטא באנגלית דבר שלא מאפשר לי באמת להסביר להם עד כמה הם מאמינים בשטויות. ובכלמקרה בשביל שירגישו טוב- לקחתי את החוברת השטותית הזו על ישו המשיח וכולי- שלאחר חמש דקות מצאה את עצמה בפח. תוספת מיותרת של 5 גרם למשקל הכולל שגם ככה היה כבד- הייתי מצוייד באוכל לחמישה ימים ואני סוחב אוהל ובנזיניה לבד...
ברפוחיו מצאתי זוג מברילוצה שגם תכננו להמשיך לפמפה לינדה באותו מסלול שאני תכננתי. רק שאני תכננתי עוד קפיצה קטנה בדרך לסרו לופז.
למחרת יצאתי שוב ב10.30 בבוקר בערך רבע שעה אחרי הזוג הנל. עוד הספקתי לפגוש אותם על הפאס שמעל לרפוחיו ממנו נשקף נוף מדהים של הטרונדור ושל לגונה קאב. החבאתי את התיק, לקחתי מצלמה חצובה מים וחבילת אוראו ויצאתי עם הכובע של התיק (שהופך לתיק קטן) לסרו לופז. יצאתי בעשרים ל12 וחזרתי בערך ב16.15. בדרך פגשתי ארגנטינאי בן 50 לערך שנתן לי מעט קרם הגנה לעורף שהוא המקום היחיד שהשמש חודרת את הכובע ונשרפתי שם קלות.
העליה לסרו לופז לא נורמאלית ותלולה בטרוף. לידי קיטרו על תלילותה זוג צרפתים שפגשתי ברפוחיו אתמול והיו עם מוצילות כבדות. כואב הלב לראות דברים כאלה...
הגעתי לבד למעלה והספקתי להיות שם חצי שעה לבד עד שהגיע בחורציק חמוד מהצד השני שכלכך שמח שאני שם ויכולתי לצלם אותו...
הנוף מההר הכי יפה שראיתי בטרק בנתיים. כל האגמים שליד ברילוצה וכל המושלגים שממערב כולל הטרןנדור ןלראשונה- כולל את וולקן אוסןרנו!!! שאותו טיפסתי לפני שבועיים... לכל אורך הטרק הטרונדור מסתיר אותו ורק מסרו לופז שתופס זווית צפונית טובה רואים אותו! אני פשוט מאוהב בהר הזה...
משם חזרה 4 קמ באותה דרך אל התיק. ארוחת צהרים- 3 בגטים אחרונים עם ממרח משומר וריבת חלב ובסוף כוס חלב קר(כמובן מאבקה).
בעשרים לחמש יצאתי לכיוון לגונה קאב בתקווה לפגוש את הזוג ההוא שם.
השביל יורד לערוץ ועולה בתלילות ללגונה. שם הוא פשוט מסתיים ואני- אנא אני בא? מה- נתחיל לפסתן בסבך?
אין דבר יותר שפל מביך ונוראי מלחפש דרך בסבך. זה הגרוע שבגרועים שיכול לקרות לך בטרק. (רק אחרי זה גשם, רוח, עננות על זה הסדר) .
למזלי פגשתי על שפת האגם זוג מברילוצה שעשה את המסלול הפוך. לטענתם צריך לחצות את לגונה כאב לא תאמינו- בתוך המים!! אני לא האמנתי וחיפשתי את השביל כ15 דקות שבהם הם קצת צחקו עלי עד שלבסוף נכנעתי- חלצתי את נעלי והתחלתי לדשדש דרכי במים ..
בצדה השני של הלגונה פגשתי את חברי מאתמול ובנוסף שני אנשים נוספים.
לילה סולידי ונחמד ולמחרת- יומו הרביעי של הטרק - יצאתי ב9.30. ובמהלך כל היום עד לגונה אילון בסופו- לא פגשתי אף אחד.
היום היה ארוך וכלל שלושה טיפוסים ושלוש ירידות. העליה הראשונה קצרה יחסית וממנה נשקף נוף נחמד. לא מידי. הגובה 1800 מטר. משם שוב ירידה לערוץ ועליה הפעם לגובה 2000. מהאוכף נראה הר שפיצי שבדומה לחברינו יגאל גם אני חשבתי שהוא מחייב ביקור. לאחר ביקור בו ותצפית יפה- שוב ירידה לכיוון לגונה שלא היתה מרשימה כלכך שממנה ישנו טיפוס והליכה על קו רכס מעל לגו אסול. למטה ראיתי ברכה מדהימה עם מפל שלא התאפקתי ולמרות הזבובים העוקצניים פשטתי את כותנתי ונכנסתי ערום ועריה לרחוץ במים. היתה זו התרעננות מדהימה!
לגבי חברינו הזבובים- לדעתי אי אפשר לספור את הכמות שחיסלתי בחמשת הימים הללו. זה זבובים שעוקצים אותך דרך החולצה והשאיפה היא לא להגיע למצב של תשומת לב בעקבות דקירה והדבר דורש תשומת לב יתרה, דבר שמוציא אותך מריכוז מקסימאלי בשביל המפותל (והתלול לעיתים)- דבר שגורם לך להתקע מידי פעם באבנים ולקלל את הזבובים האלה ואת אמא ואת סבתא שלהם...
לגונה אסול היא באמת כחולה... הם לא סתם אומרים. כחול חזק ובוהק כלכך שאתה אומר לעצמך שכל כחול שראית עד היום לא באמת היה כחול...
משם טיפוס לרכס האחרון שלפני הטרונדור- 2000 מטר לערך. שם ראיתי מרחוק 3 אנשים שאחכ נפגשנו בלילה בקמפינג על הלגונה. ומסתבר שעקפתי אותם ביום.
בלגונה אילון הלכתי בתוך המים סתם כי היה בא לי והתלהבתי מהקטע של זה..
הגעתי לרפוחיו שליד הלגונה. קטנטנה וחמודה אך את כמות היתושים שהיו שם לא ראיתי בשום מקום בעולם, אפילו לא בנחל צין!!! לבשתי את המעיל גשם פתחתי את האוהל והלכתי לאגם להתרחץ עם סבון שהיה ברפוחיו.
יגאל- אתה הגעת במזג קר וכנראה לא סבלת כל כך יתושים. אבל זה היה בלתי נסבל בקטע קשה. מאות יתושים היו על האוהל במהלך כל הלילה אורבים לי שרק אעיז לצאת. הייתי ספון באוהל ולא יצאתי עד הבוקר.
למחרת יצאתי מוקדם- ב8. כי רציתי להגיע לברילוצה מוקדם ולהצליח למצוא הוסטל שזה דבר קשה.
בדרך עוד חיכתה לי הפתעה- חציית נהר גדול לפני פמפה לינדה- זוכרים? הארגנטינאים לא אוהבים גשרים...
בשעה 11 הייתי בפמפה לינדה אבל אף אחד לא יוצא בשעה הזו. רק נכנסים. ורק אחהצ הצלחתי לתפוס טרמפ עם זוג חמוד לברילוצה.
עוד התלבטתי רבות אם להשאר עוד יום כדי לעלות לרפוחיו של הטרןנדור ובסוף הכרעתי- ברילוצה. בסוף זה היה כבר היום החמישי לימים קשים מאוד פיזית- הייתי צריך את הסטקים שאכלתי בברילוצה בערב...
הספקתי לקפוץ לקרחון השחור ולמספר מפלים מרשימים למרגלות הטרןנדור...
הגעתי לברילוצה ב19 בערך ונזרקתי בהוסטל מעפן על מזרון כי לא היה אף מקום...
יגאל- בזה מילאתי את חובתי? או שמא יש שאלות?
ביום רביעי יצאתי באוטובוס לכפר ליד ברילוצה שנקרא ויה קטדרל. מבט חטוף במפה (שהייתה בעצם- תמונה במצלמה שצילמתי באינפורמישן) הבהיר לי שעדיף לטפס לקו הרכס של הקטדרל דרך אתר סקי שנמצא צפונית לעליה המקובלת שעולה דרך רפוחיו פריי. העלייה מצפון מאוד מתוירת ויש שם רכבל שיכול לקדם אותך המון. כמובן שלא לקחתי אותו אלא הלכתי בשביל סינגלים שמיועד לאופניים עד לקו הרכס. אני לא יודע אם זה חוקי או לא פשוט לא שאלתי...
יצאתי ב14 וב16.15 הייתי למעלה עם נוף מדהים אל הטרונדור הפונטיאגודו הקזבלנקה והפוייוה שהם כולם הרים שנמצאים בצילה באיזור שכבר הייתי בו. טיפסתי הצידה לפסגה בגובה 2150 מטר שממנה הנוף היה פתוח יותר.
כשהבן אדם קרא לי מרחוק כבר הייתי איזה 300 מטר ממנו ו'לא שמעתי' אז פשוט המשכתי בדרכי. ההליכה היא על קו רכס יפהפה ומדברי. פגשתי שם ארגנטינאי מתוק באיזור ה100 קילו והרוותי את צמאונו במים שלא היו לו באמתחתו. הוא הודה לי מאוד ואני המשכתי.
מהאוכף שמעל פריי ראיתי את שני הלגונות היפהפיות שהוא יושב לידם וטיפסתי לשפיץ מרשים שליד האוכף ממנו הנוף היה יפה יותר.
הבקרים הם בדרך כלל הזמן שבו אני ישן הכי טוב ולכן זמן היציאה אינו מוקדם כלכך...
הנוף מהאוכף היה מדהים! לגונה גיקוב יפהפייה וענקית.
משם המשכתי לכיוון לגונה נגרה במסלול שאינו מטוייל כל כך ועובר דרך הר שנקרא נבידד. קונדורים חגו קרוב מאוד אלי במהלך הטיפוס. גם אני מתגרה לעלות לכל כיפה במהלך המסלול בדומה לחברינו יגאל. אך מבט במפה הבהיר שסרו נבידד שאותו גם ככה אני מטפס יותר גבוה מכל הסביבה ולכן נצמדתי לשביל עד ההר.
navidad:
מסרו נבידד ישנה ירידה מסוג הירידות שכל הדרך אתה חושב על המסכן שיעלה אותם. השביל נעשה גרוע ועובר בהמון בוץ. הארגנטינאים לא אוהבים לבנות גשרי עץ בניגוד מוחלט לשכניהם הציליאנים. בצילה הם מתים על גשרים וטרקים מלאים מהם! למרות שזה מעצבן - העובדה שאני מאוד מסמפט את הארגנטינאים והרבה פחות את הציליאנים- גרמה לי כל פעם שהשביל נהיה גרוע להתחיל לקלל בלב ואז מיד להפסיק ולהזכר שאני הרבה יותר אוהב אותם מהשכנים שלהם.
לפני לגונה נגרה פגשתי קבוצת תלמידים מברילוצה שלמחרת. תכננו לעלות לסרו נבידד ונכמרו רחמי עליהם.
רפוחיו איטליה שליד לגונה נגרה היא מקום מתויר לחלוטין. בהגיעי אליה פתחתי מיד טונה ובלעתי אותה עם איזה באגט כדי להכניס חלבונים לגוף. להזכירכם הלכתי היום מלאאא - מהואדי שלפני רפוחיו גקוב עד לאיטליה.
זה השלב בו פגשתי את מיודעינו האמריקאים אוהבי ישראל. חצי שעה עוד דיברנו להנאתינו בתוך הרפוחיו וחצי שעה לאחר מכן כשהתארגנתי לבישול א.ע. הם הופיעו שוב והפעם בלי לומר- במטרה לדבר על אמונתי. הסברתי להם בצורה הולמת שלצערי אינני יודע טוב להתבטא באנגלית דבר שלא מאפשר לי באמת להסביר להם עד כמה הם מאמינים בשטויות. ובכלמקרה בשביל שירגישו טוב- לקחתי את החוברת השטותית הזו על ישו המשיח וכולי- שלאחר חמש דקות מצאה את עצמה בפח. תוספת מיותרת של 5 גרם למשקל הכולל שגם ככה היה כבד- הייתי מצוייד באוכל לחמישה ימים ואני סוחב אוהל ובנזיניה לבד...
ברפוחיו מצאתי זוג מברילוצה שגם תכננו להמשיך לפמפה לינדה באותו מסלול שאני תכננתי. רק שאני תכננתי עוד קפיצה קטנה בדרך לסרו לופז.
למחרת יצאתי שוב ב10.30 בבוקר בערך רבע שעה אחרי הזוג הנל. עוד הספקתי לפגוש אותם על הפאס שמעל לרפוחיו ממנו נשקף נוף מדהים של הטרונדור ושל לגונה קאב. החבאתי את התיק, לקחתי מצלמה חצובה מים וחבילת אוראו ויצאתי עם הכובע של התיק (שהופך לתיק קטן) לסרו לופז. יצאתי בעשרים ל12 וחזרתי בערך ב16.15. בדרך פגשתי ארגנטינאי בן 50 לערך שנתן לי מעט קרם הגנה לעורף שהוא המקום היחיד שהשמש חודרת את הכובע ונשרפתי שם קלות.
העליה לסרו לופז לא נורמאלית ותלולה בטרוף. לידי קיטרו על תלילותה זוג צרפתים שפגשתי ברפוחיו אתמול והיו עם מוצילות כבדות. כואב הלב לראות דברים כאלה...
הגעתי לבד למעלה והספקתי להיות שם חצי שעה לבד עד שהגיע בחורציק חמוד מהצד השני שכלכך שמח שאני שם ויכולתי לצלם אותו...
הנוף מההר הכי יפה שראיתי בטרק בנתיים. כל האגמים שליד ברילוצה וכל המושלגים שממערב כולל הטרןנדור ןלראשונה- כולל את וולקן אוסןרנו!!! שאותו טיפסתי לפני שבועיים... לכל אורך הטרק הטרונדור מסתיר אותו ורק מסרו לופז שתופס זווית צפונית טובה רואים אותו! אני פשוט מאוהב בהר הזה...
משם חזרה 4 קמ באותה דרך אל התיק. ארוחת צהרים- 3 בגטים אחרונים עם ממרח משומר וריבת חלב ובסוף כוס חלב קר(כמובן מאבקה).
בעשרים לחמש יצאתי לכיוון לגונה קאב בתקווה לפגוש את הזוג ההוא שם.
השביל יורד לערוץ ועולה בתלילות ללגונה. שם הוא פשוט מסתיים ואני- אנא אני בא? מה- נתחיל לפסתן בסבך?
אין דבר יותר שפל מביך ונוראי מלחפש דרך בסבך. זה הגרוע שבגרועים שיכול לקרות לך בטרק. (רק אחרי זה גשם, רוח, עננות על זה הסדר) .
למזלי פגשתי על שפת האגם זוג מברילוצה שעשה את המסלול הפוך. לטענתם צריך לחצות את לגונה כאב לא תאמינו- בתוך המים!! אני לא האמנתי וחיפשתי את השביל כ15 דקות שבהם הם קצת צחקו עלי עד שלבסוף נכנעתי- חלצתי את נעלי והתחלתי לדשדש דרכי במים ..
לילה סולידי ונחמד ולמחרת- יומו הרביעי של הטרק - יצאתי ב9.30. ובמהלך כל היום עד לגונה אילון בסופו- לא פגשתי אף אחד.
היום היה ארוך וכלל שלושה טיפוסים ושלוש ירידות. העליה הראשונה קצרה יחסית וממנה נשקף נוף נחמד. לא מידי. הגובה 1800 מטר. משם שוב ירידה לערוץ ועליה הפעם לגובה 2000. מהאוכף נראה הר שפיצי שבדומה לחברינו יגאל גם אני חשבתי שהוא מחייב ביקור. לאחר ביקור בו ותצפית יפה- שוב ירידה לכיוון לגונה שלא היתה מרשימה כלכך שממנה ישנו טיפוס והליכה על קו רכס מעל לגו אסול. למטה ראיתי ברכה מדהימה עם מפל שלא התאפקתי ולמרות הזבובים העוקצניים פשטתי את כותנתי ונכנסתי ערום ועריה לרחוץ במים. היתה זו התרעננות מדהימה!
לגבי חברינו הזבובים- לדעתי אי אפשר לספור את הכמות שחיסלתי בחמשת הימים הללו. זה זבובים שעוקצים אותך דרך החולצה והשאיפה היא לא להגיע למצב של תשומת לב בעקבות דקירה והדבר דורש תשומת לב יתרה, דבר שמוציא אותך מריכוז מקסימאלי בשביל המפותל (והתלול לעיתים)- דבר שגורם לך להתקע מידי פעם באבנים ולקלל את הזבובים האלה ואת אמא ואת סבתא שלהם...
לגונה אסול היא באמת כחולה... הם לא סתם אומרים. כחול חזק ובוהק כלכך שאתה אומר לעצמך שכל כחול שראית עד היום לא באמת היה כחול...
משם טיפוס לרכס האחרון שלפני הטרונדור- 2000 מטר לערך. שם ראיתי מרחוק 3 אנשים שאחכ נפגשנו בלילה בקמפינג על הלגונה. ומסתבר שעקפתי אותם ביום.
בלגונה אילון הלכתי בתוך המים סתם כי היה בא לי והתלהבתי מהקטע של זה..
הגעתי לרפוחיו שליד הלגונה. קטנטנה וחמודה אך את כמות היתושים שהיו שם לא ראיתי בשום מקום בעולם, אפילו לא בנחל צין!!! לבשתי את המעיל גשם פתחתי את האוהל והלכתי לאגם להתרחץ עם סבון שהיה ברפוחיו.
יגאל- אתה הגעת במזג קר וכנראה לא סבלת כל כך יתושים. אבל זה היה בלתי נסבל בקטע קשה. מאות יתושים היו על האוהל במהלך כל הלילה אורבים לי שרק אעיז לצאת. הייתי ספון באוהל ולא יצאתי עד הבוקר.
למחרת יצאתי מוקדם- ב8. כי רציתי להגיע לברילוצה מוקדם ולהצליח למצוא הוסטל שזה דבר קשה.
בדרך עוד חיכתה לי הפתעה- חציית נהר גדול לפני פמפה לינדה- זוכרים? הארגנטינאים לא אוהבים גשרים...
בשעה 11 הייתי בפמפה לינדה אבל אף אחד לא יוצא בשעה הזו. רק נכנסים. ורק אחהצ הצלחתי לתפוס טרמפ עם זוג חמוד לברילוצה.
עוד התלבטתי רבות אם להשאר עוד יום כדי לעלות לרפוחיו של הטרןנדור ובסוף הכרעתי- ברילוצה. בסוף זה היה כבר היום החמישי לימים קשים מאוד פיזית- הייתי צריך את הסטקים שאכלתי בברילוצה בערב...
הספקתי לקפוץ לקרחון השחור ולמספר מפלים מרשימים למרגלות הטרןנדור...
הגעתי לברילוצה ב19 בערך ונזרקתי בהוסטל מעפן על מזרון כי לא היה אף מקום...
יגאל- בזה מילאתי את חובתי? או שמא יש שאלות?
tronador:
3 תגובות:
סיפור דרך יפהפה ומזכיר נשכחות. אני קורא לך בזה בשם מדינת ישראל, קח פסק זמן, והתערבב קצת בישראליאדה של ברילוצ'ה.
הלו! נפלא! אבל מה איתי?
אתה עונה רק ליגאל....
אני מנסה שנה לכתוב תגובה ולא מצליח-
הספר הוא זן ואומנות אחזקת האופנוע-
מה עוד? יותר קל לי לענות בפייבוק או מייל
הוסף רשומת תגובה