יום שישי, 25 בינואר 2013

ואלפראיסו

קטע מהיומן- (בחלקו)
23.1.13 יום רביעי. 17:46. ואלפראיסו. חופי האוקיאנוס השקט- על המזח.
מסביב כלבים נובחים על אריות ים וגם על כלבי ים. כלב מול כלב על שפת הים.
ציליאנים מסוקסים, חלקם בכובעי סומבררו מהודרים, מנסים את מזלם היום בדייג. זקן אחד, קרוב לשמונים לדעתי, יושב בכניסה למזח וגובה 300 ציליאן פר פרסון. נראה שכל חייו יושב זקן זה ליד השולחן כאילו זוהי תכלית חייו. הוא שליו ורוגע וחייכן וטרדות היום יום רחוקות מתודעתו כרחוק מזרח ממערב. לידו מעוך איזה יצור ימי מוזר שמעולם לא ראיתי. החוף מלא ביצורים כאלה. ריח חזק של ים באוויר. האוקיאנוס השקט. לחשוב שמעבר לאופק נח הים הגדול בעולם- אלפי קילומטרים של גלים... גם להקות השחפים שחגות מעל מוסיפות לאווירה. מאות אנשים משתזפים על החוף. לידי דג לו ילדון צוציק. מקסימום בן 10. זה מן תחביב שאת הקפו למדתי רק כאן בצילה.
דרכי מכאן תמשיך למנדוסה ל del plata. ומשם לאקונקגואה. 
ואלפראיסו בנויה על הרים סביבות למפרץ הענק הזה.במפרץ פזורות מספר אוניות ענק. ומכאן אפשר לראות אותם היטב ומעליהם אלפי בתים צבעוניים.
אומרים שזו עיר הגרפיטי. כל פינה כאן מלאה מזה. חלקם יפים וחלקם מזכירים תחנות שכוחות אל בנגב. האוטובוסים כאן מחוברים עם מוטות לכבלים חשמליים שרצים מעל לרחוב- כמו הרכבת בירושלים- ומן רכבלים קטנים פזורים לאורך העיר לרוב- 80 אגורות כל עלייה- זה פשוט דרך לנוע כאן. זה לא תיירותי. ...
זה עתה ראינו אריות ים משתזפים ליד המגדלור. חייה מדהימה.
ישבנו שם קרוב לשעה וצפינו במופע שהאריות אירגנו. מלחמה בניהם לעלייה על הרמפה שנמצאת בתוך הים- 20 מטר ממנו. לאט לאט התקבצו אנשים למופע ונהיינו חבורת צופים משולהבים. היה לנו את הפבורייט- האריה שאהבנו, הוא היה דווקא אחד קטן אבל הוא היה נחוש. עןדדנו אותו בכל ניסיון לעלות והתבאסנו כשהוא נכשל....שעה הוא ניסה וניסה כשמסביב מקללים כמה ציליאנים את האלה שלא נותנים לו לעלות ולבסוף הוא הצליח! יגעת ומצאת! שמחה סתמית פשטה בכל הצופים.  מחיאות כפיים. זהו. המופע נגמר ...
ובחזרה לבלוג-
סיימתי את הוייריקה טרורס ביום שני. ישנתי על שפת האגם בסוף המסלול  ולמחרת תפסתי טרמפ לאחר שעתיים וחצי יבשות שבהם הספקתי לאכול את כל העוגיות שהיו לי (עוגייה על כל מכונית שלא עוצרת). הטרמפ היה עם זוג ארגנטינאים חמודים וביתם.  אתם רואים למה אני אוהב את ארגנטינה יותר??!!
בפוקון הזמנתי אוטובוס לילה לסנטיאגו והלכתי לבית חבד להעביר את הזמן עד הערב. יום הבחירות היום. ישראלים לא יכולים להצביע בחול אז לא בזבזתי שום קול לימין...
ישבתי קצת עם החבדניקים ועוד כמה שהגיעו לשם. ואיך לא- הנחתי תפילין.  ושנייה אחרי פגשתי את נדב- בחור דתי, לא לייט- שהחליט בזרימה פתאומית להמשיך איתי למנדוזה לדל פלטה לכמה טיפוסים ואולי גם לאקונקגואה. אז עכשיו אין ברירה- שבת זה שבת וכשרות זה כשרות...
מסנטיאגו חשבנו בהתחלה לטפס שם וולקן שנקרא סאן חוסה אבל בסוף החלטנו להמשיך לדל פלטה שזה מקום קצת יותר מסודר עם רפוחיו וכאלה...
לפני מנדוסה החלטנו לבקר בואל פראיסו שזו עיירת אומנים וגרפיטי ששנינו שמענו עליה רק דברים טובים. לקחנו אוטובוס לשם והגענו בסביבות 11:30. מצאנו הוסטל נחמד לאללה צמוד למרכז ויצאנו לטייל בעיר.


קשה לסחןט ממני מחמאות בשביל ערים אבל כאן אין ברירה. אני כבר באוטובוס למנדוזה וכבר בא לי לחזור.   
אחרי מופע אריות הים חזרנו להוסטל והכנו מרק ירקות לתפארת. זה משהו שנדב לימד אותי וזה כמובן בגלל שהוא שומר כשרות.
יצאנו אחרי הארוחה לסיבוב בואלפראיסו של חיי הלילה. העיר יפה בלילה. המון אנשים ברחוב. 
נראה כאילו לפני 100 שנים זו הייתה עיר מתקדמת מאוד ומפותחת והיום- היא עדיין נראית כמאז. וזה מה שנותן את האווירה הבוטיקית והאוטנתית. מסעדות קטנטנות על מרפסות שצופות למפרץ. סמטאות צרות מלאות בגרפיטי וצבעוניות. משעולי מדרגות שלא נגמרים ושקט ורוגע.
כל בר אוטנטי מקודמו. המוזיקה בכולם מתנגנת על ידי נגן או מספר נגנים ולא מושמעת מהמחשב!
התיישבנו בבר מדהים עם מוזיקת בלוז יפהפייה שמידי פעם הצטרף משהו מהקהל שידע לנגן וניגן יחד עם הבחורציק שניגן כל הערב.
היו שם מפוחית גיטרה וגיטרה באס. וזה היה שילוב מדהים.
ישבנו על הבר עם הפנים ללהקה כשבאחת נדב חתך לישון. אני הזמנתי עוד בירה ונשארתי עד שתיים וחצי כשהראש כבר לא משדר על ליין רצוף יחד עם עוד שני אירופאים ושלושה אוסטרליות ועוד מקומית אחת שהיו מסטולים גם הם.
כשעזבנו את הבר היה כבר רבע ל3 ואז התחיל הקטע המעניין - כמה מקומיים התאספו בכיכר ליד - זה מנגן בסקסופון זה מתופף וזה בגיטרה ואנחנו התחלנו לרקוד לידם. תוך 10 דקות זה הפך למסיבת רחוב מדהימה שלא נגמרה לפני 6 בבוקר. שזו השעה שאני חתכתי לישון...
ואלפראיסו מאוד גורמת לך לרצות לחזור אליה.  
עכשיו באוטובוס למנדוסה. כנראה שנשאר כבר שבת בבית חבד במנדוזה ונצא רק ביום ראשון

תגובה 1:

נתנאל אמר/ה...

נפלא.
אני מבין שהשיטה עם העוגיות קבועה... איזה טעם? וסוג?