8.2 רפוחיו ארנלס. 16:00, יום שישי.
גשום בחוץ זה הסיבה שאני לא עולה עוד במעלה הערוץ. הגעתי למנדוסה ביום רביעי בצהרים (מהרפוחיו שבה ישנתי בלילה האחרון של הטרק בפניטנטס היו לי רק 8 קמ ללכת. ובצהרים כבר הייתי על אוטובוס למנדוסה). ארגנתי את עצמי לשבוע כאן בארנלס (אוכל, בנזין, הטענת סוללות). למחרת בבוקר הלכתי לברית של הבן של השליח החבדניק. היה מגניב להיות בברית מילה באמצע הטיול. אחכ הייתה סעודת מצווה טעימה. בצהרים יצאתי לתחנה המרכזית. לקחתי אוטובוס לעיירה שנקראת טונויאן שנמצאת 80 קמ דרומית למנדוסה. משם נאמר לי שיש אוטובוס פעם ביום לכיוון מנזנו היסטוריקו שזה כפר למרגלות ההרים- משם אני מתכנן לצאת לשבוע בהרים. בתחנה מרכזית של טונויאן גיליתי שהאוטובס יוצא רק בשבת וביום ראשון. לקחתי אוטובוס לכפר הכי קרוב שהיה (24 קמ ממנזנו) ומשם התחלתי לתפוס טרמפים. עברה מונית 10 דק אחרי שירדתי- הוא רוצה 50 פסו- עליתי לא היה לי כח לחכות לטרמפ) הגעתי למנזנו הסטוריקו ומשם יש לי בערך 17 קמ בשביל עפר עד רפוחיו ארנלס. בדרך יש עוד 2 רפוחיוס- למוס ופורטונרי. אני מנסה את מזלי בטרמפים- לא עוברים רכבים. מרחוק אני מזהה מטייל בודד הולך.
מכנסיים קצרות וכובע. קוראים לו פדרו. ברזילאי שבא לטפס כאן גם. רוק קליימבינג לא אייס קליימבינג. הוא יבלה כאן 17 יום. מסתבר שהאיזור הזה הוא אחד הטובים ביותר בשביל טיפוס. לא ידעתי. אולי הייתי מביא ציוד. פדרו מספר שהייתה סופה בשלושה ימים האחרונים שהרסה את הכביש. לכן הוא הולך ברגל לפורטונרי (2500 גובה). הלכנו בצוותא, קיבלנו טרמפ ל2 קמ עם טנדר. את שאר הדרך עשינו ברגל. עברנו את רפוחיו למוס- רפוחיו צבאית. 2 חיילים מאיישים אותה. דווקא היו ממש נחמדים! ישבנו איתם איזה חצי שעה, אכלנו סוכריות ומילאנו מים.
חצי שעה של גשם קידם את פנינו לפני שהגענו לפורטונרי. שם היו מספר אוהלים ובערך 10 חברה שבאו לטפס. היה להם אוהל ענק שבו ישבו וישבנו איתם- הרגשתי בתוך מועדון מטפסים. האוהל מלא ברתמות חבלים ואבני עיגון מכל הסוגים. אני מכיר את הציוד הזה טוב מאוד...
האמת שעשה לי חשק לטפס, אבל ציוד אין. מדהים לראות עד כמה כל תחום ספורט חובק בתוכו אנשים בצורה טוטאלית. ראיתי את זה בדל פלטה לגבי אייס קליימבינג ועכשיו כאן לגבי רוק קליימבינק. גם בארץ הכרתי את עולם הרוק קליימבינג אבל כאן אתה רואה אנשים שבאו מאירופה לארגנטינה בשביל לטפס חודש- זה רמה אחרת של התמסרות... היה נחמד ממש. ישבנו ואכלנו ביחד ודיברנו...ישנתי טוב. התעוררתי ב10 בבוקר ועליתי לרפוחיו ארנלס (2700 מ). נהיה גשום אז אני אשאר כאן ללילה. יש כאן מלא אנשים נחמדים. אנחנו אוכלים יושבים מדברים יחד. 2 שוודים, 2 נורווגים ו6 ברזילאים.
יש כאן ספר על טיפוס באל צ'לטן על הפיצרוי. ספר יפה וממש עושה חשק לעלות אותו... אולי בגלגול אחר. הברזילאים הם 2 קבוצות. 4 שבאו לצלם סרט על החיים של מטפסי ההרים- יש להם ציוד צילום מטורף וזה בשביל איזה ערוץ טלוויזיה בברזיל. שני הברזילאים האחרים הם סתם אנשים טובים שאוהבים לטפס.
אחהצ הם גלגלו איזה כמה גוינטים לכולם ובגלל שהתבהר אז יצאנו כולנו החוצה ועישנו בצוותא. נחמדים הברזילאים. אגב- הם מפסידים קרנבל רציני בעיר שלהם. רובם גרים בריו. השמים התבהרו ויש שמש על הפסגות! יפהפה המקום הזה. צוקי גרניט ענקיים מכל הכיוונים. באופק מדרום.מבצבץ הר עם שלג עליו- זה היעד שלי למחר...
9.2 קמתי ב9 בערך ליום בהיר ויפה. האווירה ברפוחיו היתה טובה- סוףסוף יוכלו כולם לטפס- אחרי 4 ימי סערה. אני ארזתי את חפצי, עשיתי דייסה של בוקר והתחלתי לעלות. מצאתי מקום טוב לאוהל בגובה 3300 בערך אבל רציתי לישון יותר גבוה. הגעתי לגובה 3500 וסידרתי מקום לאוהל.
ארוחת צהרים ויצאתי לטפס גבוה יותר. כשהתחלתי לטפס התחילו עננים.
הגעתי לגובה 4200 בערך. אכלתי בוטנים וסוכריות ואמרתי לעצמי שעוד שעה נרד לאוהל בחזרה. הראש מצויין. אין זכר למחלת גבהים! (למרות שפעם אחרונה שישנתי בגובה 3000 היה בפניטנטס לפני 5 לילות!) לפני שחזרתי נפתחו השמים וזכיתי לנוף מדהים על הרכסים מסביב.
הגעתי לאוהל ב17.30 וב18 התחיל ברד. עכשיו כבר 19.15 ועדיין ממשיך לרדת. אני לבד לחלוטין- אין כאן מטיילים- איזור הטיפוס הוא מסביב לרפוחיו ואף אחד לא ממשיך למעלה- הם לא יודעים פשוט מה הם מפסידים...
11.2 למרגלות קרחון ארנלס. אתמול התעוררתי והחלטתי לטפס לפאס גבוה ולישון שוב באותו מקום. הפאס בגובה 4600 ואני ב3500. לקח לי איזה 5 שעות לטפס כשבדרך כבר זיהיתי את המקום שבו אני רוצה לישון מחר. הנוף מהפאס היה מטורף. הפאס הוא בקצהו של קרחון ענקי ושטוח- מישור מושלג ענק עם פסגות מסביב. מצפון רואים כמה רכסים נוספים וגם אפשר לראות את המישורים האינסופיים של ארגנטינה ממזרח. הראש התחיל לשדר לי שאני גבוה וירדתי בחזרה לקמפ. ממש לפני הקמפ פגשתי להפתעתי 4 מטיילים מבואנוס איירס. הם היו נחמדים מאוד והציעו לי עוגיות. הם רק מתכננים לראות את הקרחון ולרדת. מאז לא ראיתי אותם. הבוקר ארזתי את האוהל ועליתי לקמפ הנוכחי- 4100. בתקווה שמחר אצליח לטפס ל5000... הגעתי ב13, בניתי את האוהל וביצרתי אותו היטב במעגל אבנים מושקע נגד הרוחות (הכי מושקע שעשיתי עד היום), בישלתי צהרים והיה לי חצי יום להעביר בקריאה ובמחשבות...
12.2 שוב ברפוחיו ארנלס.
הלילה בגובה 4100 היה רע במיוחד. לא כאב הראש אבל לא הצלחתי להרדם. את כל היום שלפני- העברתי בקריאה ובמחשבות- אפילו שמעתי שיעור על פורים של הרב קשתיאל (תודות ליואל יש לי שיעורים טובים בנגן!). סוףסוף לילה ואני רוצה לישון- אבל אין אוויר! אתה כאילו נרדם ומתעורר אחרי דקה בנשימה עמוקה כי חסר אויר. מלבד זה גם היו רוחות שהרעישו והרעידו את האוהל... בקיצור- לילה רע. לדעתי לא ישנתי יותר משעתיים וגם הם לסירוגין כך שלא בטוח שזה נחשב... כיוונתי את השעון לרבע לשש כדי להגיע לפסגה בערך בשעה 10. יותר מאוחר הרוחות מתחזקות ונעשה מעונן בדרך כלל. באיזור 4 הצלחתי לישון בצורה סבירה וכשהשעון צלצל החלטתי לפרגן לעצמי בעוד קצת שינה אחרי הלילה הרע הזה. קמתי ברבע לשבע. אכלתי קצת ויצאתי לטפס כשבלב תפילה שהראש יהיה בסדר. ככל שאני עולה- הנוף נהיה יפה יותר וזה בעיה כי אתה מצלם פעם אחת עולה חמש דקות וכבר בא לך שוב. ועם כפפות וביגוד חם- זה לא פשוט... העליה מתחילה בדרדרת ארוכה וה600 מטר האחרונים הם קרחון. שמתי קרמפונס והתנהלתי לאיטי. בשליש העליון השיפוע של הקרחון מטורף, לדעתי- 75-80 מעלות. הנוף מלמעלה (5100) הוא מדהים. רואים את האקונקגואה מרחוק את הטופונגטו את הדל פלטה, 2 הרי געש ממערב (לדעתי- סאן חוזה שליד סנטיאגו), את כל הרכס המושלג הקרוב- זה שעליו טיפסתי שלשום, את המישורים הענקיים ממזרח, בקיצור - קרנבל!
הייתי איזה חצי שעה למעלה ואז התחלתי לדרדר למטה. כרגיל - עליה של 4 שעות- ירידה של שעה. ב13 כבר הייתי בחזרה באוהל. ארוחת צהרים, קיפול וירידה של 3 שעות לרפוחיו. אני מסיים שבוע באיזור מדהים שרק במקרה שמעתי עליו. מוזר שאין כאן הרבה מטיילים. ברפוחיו פגשתי את חברי משכבר הימים הברזילאים והשוודים. הם התעניינו במה שקורה במעלה הוואדי- אולי ילכו לשם מתישהו בחודש שהם שוהים כאן. יש גם מטפסים חדשים שהגיעו ויש גם שני ילדים חמודים שההורים שלהם באו לטפס. מחר אני ארד למנזנו בחזרה ומשם למנדוסה וצפונה
גשום בחוץ זה הסיבה שאני לא עולה עוד במעלה הערוץ. הגעתי למנדוסה ביום רביעי בצהרים (מהרפוחיו שבה ישנתי בלילה האחרון של הטרק בפניטנטס היו לי רק 8 קמ ללכת. ובצהרים כבר הייתי על אוטובוס למנדוסה). ארגנתי את עצמי לשבוע כאן בארנלס (אוכל, בנזין, הטענת סוללות). למחרת בבוקר הלכתי לברית של הבן של השליח החבדניק. היה מגניב להיות בברית מילה באמצע הטיול. אחכ הייתה סעודת מצווה טעימה. בצהרים יצאתי לתחנה המרכזית. לקחתי אוטובוס לעיירה שנקראת טונויאן שנמצאת 80 קמ דרומית למנדוסה. משם נאמר לי שיש אוטובוס פעם ביום לכיוון מנזנו היסטוריקו שזה כפר למרגלות ההרים- משם אני מתכנן לצאת לשבוע בהרים. בתחנה מרכזית של טונויאן גיליתי שהאוטובס יוצא רק בשבת וביום ראשון. לקחתי אוטובוס לכפר הכי קרוב שהיה (24 קמ ממנזנו) ומשם התחלתי לתפוס טרמפים. עברה מונית 10 דק אחרי שירדתי- הוא רוצה 50 פסו- עליתי לא היה לי כח לחכות לטרמפ) הגעתי למנזנו הסטוריקו ומשם יש לי בערך 17 קמ בשביל עפר עד רפוחיו ארנלס. בדרך יש עוד 2 רפוחיוס- למוס ופורטונרי. אני מנסה את מזלי בטרמפים- לא עוברים רכבים. מרחוק אני מזהה מטייל בודד הולך.
אחהצ הם גלגלו איזה כמה גוינטים לכולם ובגלל שהתבהר אז יצאנו כולנו החוצה ועישנו בצוותא. נחמדים הברזילאים. אגב- הם מפסידים קרנבל רציני בעיר שלהם. רובם גרים בריו. השמים התבהרו ויש שמש על הפסגות! יפהפה המקום הזה. צוקי גרניט ענקיים מכל הכיוונים. באופק מדרום.מבצבץ הר עם שלג עליו- זה היעד שלי למחר...
9.2 קמתי ב9 בערך ליום בהיר ויפה. האווירה ברפוחיו היתה טובה- סוףסוף יוכלו כולם לטפס- אחרי 4 ימי סערה. אני ארזתי את חפצי, עשיתי דייסה של בוקר והתחלתי לעלות. מצאתי מקום טוב לאוהל בגובה 3300 בערך אבל רציתי לישון יותר גבוה. הגעתי לגובה 3500 וסידרתי מקום לאוהל.
11.2 למרגלות קרחון ארנלס. אתמול התעוררתי והחלטתי לטפס לפאס גבוה ולישון שוב באותו מקום. הפאס בגובה 4600 ואני ב3500. לקח לי איזה 5 שעות לטפס כשבדרך כבר זיהיתי את המקום שבו אני רוצה לישון מחר. הנוף מהפאס היה מטורף. הפאס הוא בקצהו של קרחון ענקי ושטוח- מישור מושלג ענק עם פסגות מסביב. מצפון רואים כמה רכסים נוספים וגם אפשר לראות את המישורים האינסופיים של ארגנטינה ממזרח. הראש התחיל לשדר לי שאני גבוה וירדתי בחזרה לקמפ. ממש לפני הקמפ פגשתי להפתעתי 4 מטיילים מבואנוס איירס. הם היו נחמדים מאוד והציעו לי עוגיות. הם רק מתכננים לראות את הקרחון ולרדת. מאז לא ראיתי אותם. הבוקר ארזתי את האוהל ועליתי לקמפ הנוכחי- 4100. בתקווה שמחר אצליח לטפס ל5000... הגעתי ב13, בניתי את האוהל וביצרתי אותו היטב במעגל אבנים מושקע נגד הרוחות (הכי מושקע שעשיתי עד היום), בישלתי צהרים והיה לי חצי יום להעביר בקריאה ובמחשבות...
12.2 שוב ברפוחיו ארנלס.
הלילה בגובה 4100 היה רע במיוחד. לא כאב הראש אבל לא הצלחתי להרדם. את כל היום שלפני- העברתי בקריאה ובמחשבות- אפילו שמעתי שיעור על פורים של הרב קשתיאל (תודות ליואל יש לי שיעורים טובים בנגן!). סוףסוף לילה ואני רוצה לישון- אבל אין אוויר! אתה כאילו נרדם ומתעורר אחרי דקה בנשימה עמוקה כי חסר אויר. מלבד זה גם היו רוחות שהרעישו והרעידו את האוהל... בקיצור- לילה רע. לדעתי לא ישנתי יותר משעתיים וגם הם לסירוגין כך שלא בטוח שזה נחשב... כיוונתי את השעון לרבע לשש כדי להגיע לפסגה בערך בשעה 10. יותר מאוחר הרוחות מתחזקות ונעשה מעונן בדרך כלל. באיזור 4 הצלחתי לישון בצורה סבירה וכשהשעון צלצל החלטתי לפרגן לעצמי בעוד קצת שינה אחרי הלילה הרע הזה. קמתי ברבע לשבע. אכלתי קצת ויצאתי לטפס כשבלב תפילה שהראש יהיה בסדר. ככל שאני עולה- הנוף נהיה יפה יותר וזה בעיה כי אתה מצלם פעם אחת עולה חמש דקות וכבר בא לך שוב. ועם כפפות וביגוד חם- זה לא פשוט... העליה מתחילה בדרדרת ארוכה וה600 מטר האחרונים הם קרחון. שמתי קרמפונס והתנהלתי לאיטי. בשליש העליון השיפוע של הקרחון מטורף, לדעתי- 75-80 מעלות. הנוף מלמעלה (5100) הוא מדהים. רואים את האקונקגואה מרחוק את הטופונגטו את הדל פלטה, 2 הרי געש ממערב (לדעתי- סאן חוזה שליד סנטיאגו), את כל הרכס המושלג הקרוב- זה שעליו טיפסתי שלשום, את המישורים הענקיים ממזרח, בקיצור - קרנבל!
2 תגובות:
איך זה נגמר בסוף כולם יודעים
הוסף רשומת תגובה