maipu- santiago

היום התעוררתי בנחת, קשקשתי קצת עם האחים והגיס בפורום המשפחתי בוואטסאפ, קניתי קצת דברים להתפנק השבוע ויצאתי לדרך. לקחתי אוטובוס פנימי ואז מטרו עם החלפה באמצע ואז עוד אוטובוס לעיירה שנקראת סאן חוזה דה מאיפו ואז עוד אוטובוס לכפרונציק שנקרא אל וולקן. האוטובוסים הקטנטנים האלו מקבצים לתוכם המון אוטנטיות. האישה הזקנה עם הסל ירקות והפועל עם הגרזן וכאלה... מילאתי מים באל וולקן והתחלתי ללכת על שביל עפר מזרחה. בהמשך יש כפר שנקרא בניוס מוראלס אבל אין אליו תחבורה. תפסתי טרמפ אחרי 10 דקות לרפוחיו 'לו ולדס' שנמצאת מול בניוס מוראלס. הנהג היה אחד העובדים ברפוחיו והמון מידע על האיזור קיבלתי ממנו. הרפוחיו שלו נבנתה ב1934 על ידי איזה גרמני. בתקופה ההיא היא היתה באמת רפוחיו למטפסי הרים והיתה עמוק בתוך השטח, היום היא צמודה לבניוס מוראלס והיא משמשת יותר כמסעדה ואכסנייה וגם לספק מידע למטפסים. הוא היה איש מאוד מאוד נחמד. הגעתי איתו לרפוחיו כי רציתי לראות ולצלם מפה נורמאלית של האיזור. הרפוחיו יפה מאוד ומושקעת ורואים שהבניין עתיק. אפשר לראות ממנה את וולקן סאן חוזה בצורה יפה אבל קצת מעונן היום אז רואים רק קצת. היו לו מפות מצוינות 1:50000, שבהם גיליתי שלושה רפוחיוס בסביבה. החלטתי להתחיל ברפוחיו הכי קרובה ללו ולדס שהיתה בגובה 3000, כך גם אוכל להתאקלם בנחת. אכלתי צהרים. 

טיפוס של שלוש שעות דרך ערוץ יפה מאוד ומלא צוקים לרוק קליימבינג, והנה אני כאן. ממול אפשר לראות את הר מורדו ואת הר קורטדורס (5500 בערך). הרפוחיו הזו נראית יותר כמו מלונה גדולה.

מטר וחצי על שתיים וחצי בגובה מטר שבעים וחמש, ולחלוטין בצורת מלונה (אני 1.84 ודפקתי לא מעט פעמים את הראש). אבל מה אכפת לי- אין רוח ולא צריך לבנות אוהל- קלאסה. באמת שלא צריך יותר. 3 כוסות תה, מרק תירס עם פסטה ו3 כריכים עם חמאת בוטנים. זהו שבעתי ... הולך לישון.

בוקר, שבע וחצי, ישנתי כלכך טוב שבא לי להמשיך לישון עד סוף השבוע. מבט החוצה -ככה ככה. עדין עננים. לא רואים מעל 5000 מטר. הסתובבתי לצד שני והתעוררתי בעשר וחצי- סתם כי כבר לא היה נעים לי מעצמי, אחרת הייתי ישן עד מחר. המצב בשמים דומה. בכל מקרה אני צריך לעלות לגובה כדי להתאקלם.
קראתי באינטרנט באתר של טיפוס הרים, שבאיזור כאן- לא להשאיר ציוד בשטח/באוהל כי המקומיים יודעים את זה והם גונבים. לכן- בחרתי לטפס על כיפה קרובה בצד הערוץ בגובה 3950 (הר וגה), שממנה כמעט כל הזמן אני יכול לראות את הרפוחיו והתחלתי לעלות אליה. דרדרת מעצבנת טילים. צעד למעלה חצי צעד למטה. שלוש שעות טיפוס ואני למעלה.

הנוף מאוד דומה לנוף בפניטנטס- מדבר צבעוני. רק שבגלל שיש עננים אפורים- אתם לא יכולים להשוות כי המצלמה שלי לא יודעת לצלם בעננים.  אז תאמינו לי- זה ממש דומה. כל הצבעים האפשריים קיימים מסביב בכל מיני צורות והכל מדבר. הפסגות של סאן חוזה ומורדו מצפון מכוסות עננים לצערי, אבל ממזרח יש שני הרים מאוד גבוהים - מעל 5500 שלא מכוסים... ארוחת צהרים קלה ואני בדרך למטה. ממש פחדתי מהסיפור עם הגניבות ומהפסגה לא ראיתי את הרפוחיו... איך שהגעתי למטה- הגיע מקומי על סוס, מה הוא חיפש כאן? אלוהים יודע - אין לי ספק שאם הייתי נשאר עוד חצי שעה למעלה- הייתי זוכה לשוד נהדר והפעם זה יכל להיות אפילו גרוע מהקודם...
מרק חם ואחריו תה חם עם עוגיות גרנולה. זהו. השעה 17.00 ויש עד מחר להיות כאן. אני צריך לישון גבוה וגם ממש כיף לי ברפוחיו הזו...

התעוררתי ביום שלישי לבוקר כמו שכל מטייל רוצה. שמיים נקיים.

עכשיו הייתי חייב לעלות שוב לראות את הנוף באמת! בחרתי כיפה נוספת כדי לטפס (הר קורונה 4112), החבאתי את התיק ויצאתי. אם אתמול הייתה עליה מעצבנת- אז היום היא לא רואה אותה ממטר- דרדרת, ושיפועים קשים.

עלייה נוראית 3 שעות הביאה אותי לנוף חלומי. אין חרטות- היה שווה.

אחרי 5 שעות הייתי בחזרה בתיק. השעה היתה 15, ובעקרון רציתי לישון היום למרגלות סן חוזה ברפוחיו פלנטט. זה קצת צפוף עם הזמנים אבל החלטתי להגביר קצב. תוך שעתיים הייתי ברפוחיו לו ולדס, משם 2 קמ הליכה בשביל עפר, 3 קמ טרמפ עם משהו מאוד נחמד וירדתי בכניסה לשביל. השעה 17:40 ובמפה כתוב שזה 4 שעות לרפוחיו (זה 800 מטר עליה בגובה וחמש קמ). אני פוגש גרמני שבדיוק ירד מטיפוס על הר מרמולחו - ליד סאן חוזה, הוא מצייד אותי במפה שהוא לא צריך ובמידע. טיפוס מהיר של שעתיים ועשרים- ובשמונה אני כבר ברפוחיו. רפוחיו? זה יותר צימר מאשר רפוחיו, בית מאבן שממנו מדרגות לבריכה בנויה, יש מיטות, מטבח, שולחן, אוכל, גז(לגזייה)- פשוט בית!

אפשר מצידי להשאר כאן יומיים ואז לרדת- הנוף כאן יפה, יש הכל, והשרירים שלי די גמורים ולא משדרים שבא להם לטפס מחר.
אני כבר שלושה לילות בשטח ולא פתחתי אוהל... עשיתי ארוחת חלבונים לצ'פר את השרירים (ח טונה וח סרדינים) ואחרי זה סיר פסטה. האמת שהייתי מפוצץ מידי אחרי אלו, זה מעבר לקיבולת אפילו אחרי יום מפרך כמו זה.
ישנתי כמו בובה.

התעוררתי לבוקר חדש נקי לחלוטין. שמים כחולים. היום בלילה אני אשן באוהל! פעם אחרונה שישנתי באוהל היה ביום שני שעבר, לפני 9 ימים, לפני שטיפסתי את ארנלס. יש סיכוי שאני שובר שיא- 9 ימים ללא אוהל! האמת שאני לא מתגעגע. אני הרבה יותר מעדיף רפוחיו... בכלאופן התפנקתי קצת על הרפוחיו ויצאתי לדרך רק ב10.30. יש לי בערך 1000 מטר לטפס כדי לישון באיזור 4100-4200. פעם שעברה שישנתי בגובה הזה לא כלכך ישנתי. נראה מה מצב ההתאקלמות היום.
עליתי בנחת ממש, אין שום סיבה למהר, אין דרך ארוכה.
באיזור 3800 פגשתי שני ציליאנים בדרכם למטה. הם לא היו בפסגה כי לאחד מהם יש כאב ראש. חבל להם. למרות שגם אני בספק גדול אם אני אצליח להגיע למעלה. ב15 פתחתי אוהל במקום טוב ששיפצתי קצת.

הנוף מפה כלכך יפה שאני לא מבין בשביל מה לעלות למעלה... השעה עכשיו חמש. בשש וחצי אני יתחיל לבשל ועד אז- יש לי שעה וחצי לקרוא ולהעביר את הזמן.

השעה שמונה רק. שקיעה בתשע פלוס וכבר מינוס שלוש מעלות... השקש שלי בנוי למינוס 12. כולי תקווה...
שמונה וחצי וכבר מינוס 6.

ב21.30 היה מינוס 8 ואחרי זה כבר לא בדקתי עד הבוקר. חצי לילה ראשון היה קשה לישון בגלל חוסר באוויר, אבל בחצי השני ישנתי כמו בובה. אין ספק שאני מאוקלם טוב יותר מאשר הייתי בדל פלטה.
השעון צלצל ב6.15 אבל משכתי עד 6.35 וקמתי. עכשיו רק מינוס 4... לבשתי את כל מה שיש לי, עשיתי תה חם ויצאתי לדרך ב7.25. לדרך- אני מתכוון במטרה להגיע כמה שיותר גבוה. עד הפסגה יש 1600 מטר בערך. מטפס לאט לאט בשביל מרוג'ם היטב (כשבערך מגובה 4600- כבר מתחיל להיות מכוסה שלג בחלקו), חוצה קרחון קטן, עולה בשלוחה חוצה להנאתי את גובה 4800 (הקמפ האחרון לפני הפסגה), השביל נעלם. חוצה קרחון גדול - שלג עד הברכיים ואף יותר, ואני על האוכף. 5500 מטר! והראש לא מצייץ. זה בטח בגלל שאריות של התאקלמות משבועות עברו. השעה כבר 14. אני כמעט 7 שעות מטפס! קצת צפוף עם הזמנים כי לא טוב להיות מאוחר על הרים בגובה הזה- לכן אני מחליט לטפס את הפסגה הצפונית של ההר שנמוכה ב100 מטר מהדרומית. ארוחת צהרים קלה ואני ממשיך. ב15 הייתי למעלה,  לא מאמין לעצמי. יש שמש בלי עננים אבל קר רצח. רוח חזקה של מינוס כמה מעלות.  הידיים קופאות מתחת לכפפות. כשאני מוציא את היד כדי לצלם - קשה להחזיר אותה חזרה מרוב קור. הנוף יפה מאוד. יום נקי וצח. אני מזהה מצפון את האקונקגואה וסביבתו. את הטופונגטו ואת מרמולחו ואת איזור ארנלס שטיילתי בו שבוע שעבר. מדרום מזרח עד המערב דרך כל הדרום- מדבר צבעוני, וכמובן- לוע יפה של הר געש שמכבד את עצמו.

עכשיו אני אומר לעצמי שחלאס- באמת מיציתי את האיזור ואני צריך להצפין. אני באיזור כבר יותר מחודש!
בערך 30 דקות על הפסגה ואני בדרך מטה. יצאתי ב15.35 ומה שלקח לי בהלוך 7:30 שעות יקח לי עכשיו שעתיים ורבע...
באוהל אני אוכל עוד קצת. מקפל אותו ויורד עוד במטרה לישון ברפוחיו המפנקת. ב20.10 הייתי ברפוחיו. בדרך לרפוחיו דפקתי את הנפילה הכי רצינית והכי מסוכנת מאז שאני כאן בטיול. סתם החלקה שהביאה אותי למצב שאני שוכב על התיק הפוך במדרון תלול. מכה חזקה במרפק- יורד דם, ועוד כמה מכות יבשות. דבר ראשון שאני עושה זה מסתכל אם משהו ראה- אינסטינקט. אחרי זה אני מנסה להרגיש אם יש איזשהו נזק רציני. אין כאב מטורף ואני מצליח להזיז ידיים ורגליים. אני מנסה לקום מהתנוחה ההזויה הזו אבל נופל שוב ומקבל מכה נוספת בברך.  אני נכנע ומנתק מעצמי את התיק. עכשיו אני קם ופותח לראשונה בטיול את פקל העזרה הראשונה. מחטא את הפצע וממשיך.
ברפוחיו-צימר אני שוב נמצא לבדי. אין אף אחד. וזה מוזר כשיש כזה בית יפה ונחמד בהרים שאני שני לילות לבד- אבל מה אכפת?
מבשל פסטה והולך לישון.
מתוך 5 לילות- לילה אחד באוהל. זה יפה...

ב8.30 השקמה. שוקו חם. (כן, שוקו, היתה שם אבקת שוקו ולי היתה אבקת חלב וסוכר!!!). ואני בדרך למטה במטרה להגיע לסנטיאגו היום.
ב12.00 בערך הגעתי לכביש עפר שמוביל למעיינות חמים. התחבורה הציבורית הכי קרובה נמצאת 20 קמ במורד הכביש פעם ביום ...
אחרי 5 דקות שאני הולך על הכביש עוצר רכב עם שני תיירים מהולנד שהיו במעיינות החמים עם נהג צמוד.

מתוקים! הם נוסעים לסנטיאגו!  רק שבדרך- אנחנו נכנסים לבניוס מוראלס והם מזמינים אותי לארוחה במסעדה... אחרי זה עוד עוצרים לאיזה טיולון קצר חצי שעה לאיזה מפל יפה.

וב16 אני כבר בתחנת מטרו במרכז העיר!!!!
ב17 הגעתי לבית חבד והתחלתי להתארגן לשבת זכור. יש כאן עוד 5 אמריקאים מניו יורק, 3 בנות ו2 בנים שגם מתארחים כאן כמוני. נחמדים.
זהו. מחר בערב פורים.  איזה כיף לכם שאתם בארץ