אוסורנו, קזבלנקה, ינואר, ניו ייר

יום ראשון.  14.00. ברפוחיו מדהימה למרגלות הפוייוה. יחד עם עוד 5 אירופאים שהכרתי אתמול. אנגלי, גרמני, ושלושה ספרדים. בילינו כאן את הלילה ונשאר כאן לפחות עד מחר בעקבות מזג האוויר הרע שנהיה לנו הבוקר.

האיזור שאני בו עכשיו הוא הר געש ששנה שעברה היתה התפרצות ממש בעמק שלידו שיצרה הר געש נוסף. האיזור הוא ממש פלנטה אחרת. מיוחד במינו. כשהגעתי אתמול היה מזג אוויר טוב ועוד הספקתי לטפס לפסגת הפוייווה ולראות את הסביבה המדהימה הזו! המון אפר געשי לבן. אבנים בכל הצבעים - אדום, כתום, חום, שחור, שלג, ירוק של שיחים קטנים, אפור של עצים מתים, צהוב, כחול של שמים- יש צבע שלא כתבתי?

בקיצור- סיבוב בכוכב שהוא לא כדור הארץ.
בערב ישבתי עם כל האירופאים לארוחת ערב. שתינו יין של הספרדים ודיברנו המון.
בעיקר אהבתי את הטיפוס האנגלי. מרק. בן 40 בערך. כל חייו- עובד 9 חודשים ומטייל 3. הוא היפר אקטיבי ברמה קשה ומתלהב בטירוף ממה שהוא אומר ויש לו מבטא כבד באנגלית שלו שאני ממש מחבב...

אני מקווה שמחר יהיה מזג טוב שיאפשר להסתובב בכל העמק העצום עם הלבה והאפר הגעשי. אם לא אני ארד למטה ואמשיך הלאה.

בפעם האחרונה שכתבתי הייתי בפילאן.
משם הפלגתי במעבורת 3 שעות לכפר שנקרא הורנופירן. ההפלגה היא לאורך פיורד יפהפה שסביבו ישנם מספר כפרונציקים קטנטנים. פגשתי לפני המעבורת את אגנוסיו שגר באחד מהכפרים הללו. דיברתי איתו קצת והיה נראה שהוא נלהב לדבר איתי- החיים שלהם שם מרתקים. אגנוסיו בן 20 והוא נולד שם. כל חייו הוא עובד בשטח של המשפחה עם הפרות הסוסים והכבשים. הכפר הזה מנותק כמובן מחשמל אבל יש להם גנרטור. הם חיים שם 2 משפחות והוא נוסע מהכפר בערך פעמיים בשנה. בחורף זה ממש קשה לצאת משם כמובן. טוב לו בחיים והוא לא מרגיש שמשהו חסר לו. מסיבות וחיי העיר לא מעניינים אותו והוא פשוט נראה בחור שמח!!! זה חיים שאנחנו בארץ לא מכירים פשוט...
מעניין איך הוא מקים משפחה בסוף- בסוף אין הרבה מבחר של בנות באיזור הקטנטן שלהם.
מהורנופירן המשכתי בטרמפים לכיוון פוארטו מונט שזו עיר גדולה ממש. עשיתי עוד לילה באמצע הדרך ולמחרת הגעתי.  זה היה ה31 לדצמבר והיעד הבא שלי היה הר הגעש אוסורנו אבל רציתי ממש לחגוג את הניו ייר עם עוד אנשים בצורה מעניינת. הסתובבתי קצת בשוק ובמרכז של פוארטו מונט. עשיתי קצת קניות וקצת טעימות מעניינות מהשוק והמשכתי לפוארטו ווארס שזו עיירה שיושבת על שפת אגם יפהפה ומשקיפה על האוסורנו ועל הר געש נוסף (קלבוקו). זה היה יום שמש מדהים וקפצתי להתרחץ באגם אחרי הרבה זמן שלא התקלחתי... יש להם שם ממש חוף על שפת האגם- כמו על שפת הים.

קניתי מפה טופוגרפית של איזור אוסורנו ומצאתי איזה הוסטל נחמד.
בלילה ישבתי יחד עם האורחים של ההוסטל לקראת השנה החדשה (שמגיעה ב12 בלילה למי שאיבד אותי). היתה ממש הרגשה של ראש השנה. היה שם זוג קולומביאנים בני 50 בערך שהגבר ניגן יפה מאוד בגיטרה ואישתו שרה. חוץ מהם היו 2 בחורים ציליאנים מסנטיאגו, 2 בחורות מבוגוטה שבקולומביה, זוג מארגנטינה ועוד זוג עם ילד גם כן מארגנטינה. היה מגניב לאללה. יצאנו ביחד בעשרה ל12 לכיכר המרכזית- כולם שם. פשוט כל העיר בחוץ. שמחה באוויר גם לאלה שאינם דתיים. ממש תחושה של חג בחוץ.
שמעתי שגם חנניה חגג את השנה החדשה ושלח סמסים לכולם...
אחרי הזיקוקים המדהימים שהיו שם יצאנו למסיבה נחמדה ובשלוש בבוקר נשפכתי לישון.
זה מוזר לי לחגוג ראש השנה לספירה נוצרית אחרי שנים שחונכתי להוקיע כל זכר לנצרות אבל היה בחוויה הזו משהו חדש שלא חוויתי מעולם. מן אופק חדש שלא הכרתי- כל העולם חוגג היום ואני יודע שאם הייתי בארץ כנראה שהייתי הולך לישון בלי לשים לב אפילו. העולם לובש חג בתאריך הזה ואין איזכור למשהו אנטישמי. הבחורה מקולומביה אמרה לי בחמישה ל12 שהיא ממש מתרגשת- פשוט ראש השנה של כולם! אתה עובר ברחוב וכולם מברכים אותך אניו נואבו שזה שנה טובה...קשה לי לתאר את החוויה במילים.
למחרת קמתי ב9 בערך. אכלתי א.ב. ולקחתי אוטובוס לאנסנדה שהוא כפר קטן למרגלות האוסורנו. שם שכרתי קרמפונס בשביל הטיפוס לפסגה.
800 המטרים האחרונים של ההר מכוסים קרחון ולכן צריך קרמפונס. הציליאנים לא מאפשרים לטפס את ההר הזה לבד והם גם בודקים שיש לך את כל הציוד- שכרתי גם רתמה וקסדה רק בשביל שהם יראו שיש לי שבדיעבד זה היה מיותר ממש בגלל שהצלחתי לטפס בלי שאף אחד ישאל שאלות- פשוט הגעתי ועליתי ואף אחד לא ראה ולא ידע... לקח לי לטפס בערך 4 שעות כשהנוף מהפסגה מטורף!

האיזור הזה כולו הוא איזור מלא בהרי געש והנוף שאתה רואה הוא מלא אגמים ענקיים והרי געש פזורים מגיחים למעלה בפסגות מושלגות. אין מילים- מהמם.
בשלב הטיפוס הייתי נתון במצב שאני מכנה אותו שכרון נופים. להט מטורף לעלות למעלה ומהר כדי לראות כבר את הנוף הפנורמי לכל הכיוונים.  זה מצב שקשה לך לשאת את הידיעה שבצד השני שאתה לא רואה מהצד שממנו אתה מטפס- ישנו נוף לא פחות יפה ממה שאתה רואה עכשיו. וזה גורם לך לטפס מהר...
לרדת לקח לי שעה וחצי בגלל שאתה פשוט מחליק על השלג בטיל.
הגעתי בחזרה לאנסנדה ומשם תפסתי טרמפ לפטרוהה שהוא כפר שיושב על שפת האגם תודוס לוס אנטוס ומשם תכננתי למצוא שותפים להפלגה של 20 קמ באגם לנקודת התחלה לטרק שרציתי ממש לעשות. עשיתי קמפינג עם עוד 4 צרפתים. ישבנו בלילה לאכול דגים שהם דגו באגם- לא זוכר את השם של הדג אבל זה היה טעים פצצות!
למחרת חיכיתי עד 12.30 בצהרים שאולי יגיע משהו שיוכל להשתתף איתי במחיר ההפלגה אבל אף אחד לא הגיע. היה יום שמש מדהים ורציתי כבר להתחיל את הטרק אז שילמתי בעצמי 50000 ציליאן שזה בערך 400 שקל והפלגתי.
אני כבר 5 ימים אחרי ואני לא מצטער על שקל אחד....
היום וחצי הראשונים של הטרק הולכים באיזור ללא גישה של רכבים בכלל- יש שם בערך 4 משפחות שגרות שם. מבודדות לחלוטין.

 הגישה שלהם היא בעזרת סוסים בלבד והם יושבים למרגלות הר געש יפהפה ששכחתי את שמו. עשיתי לילה ראשון במעיינות חמים מפנקים ולמחרת הגעתי בצהרים לאגם שנקרא רופנקו שבעיקרון הוא סוף הטרק. יצא אלי איזה מקומי וביקשתי ממנו להראות לי מפה. היתה לו מפה טופוגרפית של שביל המשכי שהולך צפונה לכיוון הר הגעש קזבלנקה. זה היה הכיוון שלי אז צילמתי את המפה שלו, קיבלתי קצת אינפורמציה על השביל והמשכתי. השארתי לו את המפה שקניתי בפוארטו ואראס והוא היה מבסוט עד הגג..
הקטע המסובך בשביל הזה הוא לחצות נהר גבוה ואז למצוא את תחילת השביל. חציתי את הנהר בשחייה כשאת התיק השטתי הפוך על הכיסוי גשם כשהנעליים עליו... היה קפוא והיו שם זבובי ענק שמלווים אותי עד עכשיו.
זה זבובים בגודל של צרעות שעקיצה שלהם זה כמו דקירה כואבת של מחט ויוצא הרבה דם!
מצאתי את תחילתו של השביל ומשם בערך 18 קילומטר הביאו אותי למרגלות הקזבלנקה לגובה של בערך 1400 מטר.
בגובה הזה כבר אין עצים ונראה מדברי. הערוצים כבר לא זורמים וצריך לחפש מים. עליתי עוד קצת לכיוון מרבץ גדול של שלג והנחתי את התיק. לקחתי מצלמה וחבילת עוגיות והתחלתי לטפס על ההר. השעה היתה 19 והיו לי 600 מטר לטפס.  הנוף מלמעלה- מדהים!!!!

ב21 הגעתי בחזרה לתיק והתארגנתי לשינה.
למרגלות ההר יש שני מכתשים יפהפיים שאותם ראיתי לכל אורך הטיפוס וההליכה.
למחרת הלכתי על קו רכס גבוה שיורד מההר לכיוון אתר סקי שנקרא אנטייאנקה. אחת ההליכות היפות ביותר שהיו לי בטיול...
משם תכננתי לחצות את הגבול לכיוון ארגנטינה ולהגיע לברילוצה.
כשהגעתי לכניסה לפארק הבנתי שהמעבר יהיה סגור לחודש הקרוב בגלל שריפה שהייתה לפני שבוע.
זה יכריח אותי להמשיך צפונה ולחצות לארגנטינה רק באיזור פוקון ומשם לחזור לברילוצה.
פארק פוייוה נמצא ממש צמוד אבל לא הייתי מצוייד אז הייתי חייב לרדת מערבה לכפר שנקרא אנטרלגוס כדי להצטייד באוכל ובנזין להמשך.
לאחר שהצטיידתי חזרתי לאותו כיוון ויצא לעצור טרמפים יחד עם מקומית שתוך כדי דיבור היא תופסת זבוב-צרעה תולשת לו את הכנפיים וזורקת אותו לרצפה- זה מן הרגל שלהם כאן באיזור...
רק למחרת הגעתי לכניסה לשביל של וולקן פוייוה לאחר לילה בדרך.
עכשיו אני כאן למרגלות ההר ביום גשום מאוד. נח כאן יחד עם חבורת האירופאים הגדולה הזו. מוצא זמן לכתוב ביומן, לקרוא את המכתבים מהמשפחה, לאכול טוב, לשים קרם בכפות הרגליים (כי אני באמת מתעלל בהם והם צריכות קצת טיפול) לקרוא בספר שהבאתי. בקיצור- מנוחה לעניין...
מקוה שמחר יהיה מזג טוב...
אז שיהיה לכולם חודש טוב! עוד מעט שבט ושקדיות וזה- לא??