וייהריקה טרברס

20.1.13 יום ראשון 21:00. 
נמצא באמצע טרק שנקרא 'וייריקה טרברס'. זה טרק מדהים שיוצא ממקום שנקרא 'טרמס דה פלגין' שזה מעניינות חמים.
יצאתי אתמול בבוקר מפוקון באיחור קל מהתכנון בגלל ששכחתי את המשקפי שמש בבית חבד- ושמה לא ענו לי עד 9:30 בבוקר. התפילה מתחילה רק בעשר וחצי... יאללה עם הדתיים לייט האלה, מה עם סוף זמן קריאת שמע? :)
לקחתי אוטובוס מקומי לכפר קרוב (קורראואה) שהוריד אותי בכניסה לפלגין. משם טרמפ עם זוג ארגנטינאים חמודים שנסעו למעיינות החמים- 12 קמ בערך. הבחורה התלוננה שלא מחליפים להם את הפזו לציליאן (וזה בגלל שהמטבע הארגנטינאי פשוט גרוע ואף אחד לא רוצה אותו).
משם התחלתי ללכת על שביל גיפים בערך 5 קמ עד שהוא נגמר ומתחיל שביל רגיל. התגעגתי כבר לשבילים האלה- מאז פמפה לינדה לא הלכתי באף שביל. עבר כמעט שבוע! את הוייהריקה אני לא מחשיב- זה יותר מידי ממוסחר בשביל להיקרא שביל) השביל עולה לקו רכס גבוה שעליו הולכים עד לגונה אסול המדהימה! הנוף מזכיר מאוד את איזור הקזבלנקה והפוייוה מלפני שבועיים. מהרכס נראים מלא הרי געש עם שלג עליהם. הוייהריקה מימין מושלג כולו.  משמאל הלנין והקטרופייאן. ממול המוצ'ו והצ'ושואנצ'ו מאחור הייאימה ועוד שתיים רחוקים ששכחתי את שמם. ובהמשך עוד יש אחד נוסף שמוסתר כרגע (קילקיליל)...

בדרך פגשתי שלישיית גברים בשנות ה50 לחייהם מסנטיאגו שטיילו גם הם. אכלו להנאתם צהרים עם מאות זבובים טורדניים- אין לי מושג איך הם מצליחים לתפוס נחת בסיטואציות כאלה. אצלי- קו מנחה מספר אחד בבחירת מקום לעצור הוא בלי זבובים, או לפחות עם קצת). את הלילה עשיתי בלגונה אסול יחד איתם. לגונה אסול היא כמובן כחולה כחולתית. היא ענקית והיא יושבת בדיוק בסוף השפך העצום של הלבה מהר הגעש קטרופייאן. כל הערוצים שבעמק שאחרי הלגונה מלאים בסלעים שחורים שהם בעצם הלבה שנשפכה מההר- (ההר התפרץ לפני בערך 130 שנה.) ההרים מסביב צבעוניים להפליא- אדום צהוב חום שחור ירוק...

באמצע הלילה הגיעה לקפמ חבורת ציליאנים גדולה בשנות העשרים לחייהם- הם מתנדבים ומסמנים את השבילים ברור יותר. וגם מלא רעש.  לתומי חשבתי שזה סתם חבורת סטודנטים וסטונדיות שאוהבת לעשות פאן.
למחרת קמתי בנחת וברבע ל10 התחלתי ללכת. אחרי 500 מטר זיהיתי לפני מטייל בודד ובתוך תוכי קיוויתי שזה יהיה פרטנר כיפי להמשך היום. 
הבחור הבודד היה לא אחר מאשר פראנק האנגלי שפגשתי לפני שבועיים ברפוחיו של פוייוה! !!! והפוזה שבה תפסתי אותו היתה- מתכופף וקוטף פרי קטנטן אדום ואוכל אותו... אני מת על הפראנק הזה- ואת שארית היום- כמעט עד עכשיו טיילתי איתו.

סיימנו את הוייריקה טרברס ביומיים סתם כי זה ממש קצר- פרנק ישן קצת לפני הכביש- אני המשכתי טיפה על הכביש לכיוון שביל נוסף שיוביל אותי מחר קרוב ללנין- אם יהיה יום טוב אני אטפס עליו - הוא הר געש בגובה 3700 מטר!
פרנק מתחיל להתקדם לסנטיאגו ומשם ממשיך לאנגליה.
עכשיו אני כאן ליד נהר יפהפה סיימתי לאכול ארוחת ערב פסטה ברוטב עגבניות וגבינה- מקווה למזג טוב מחר...
לילה טוב!!
21.1.13 אז עכשיו אני בסוף שביל שנקרא 'לגוס אנדינוס' שזה שביל שגיליתי אותו אתמול. שביל שממש מוביל עד לקטע החשוף של הלנין ומשם- קל יחסית לטפס. קמתי הבוקר במצב רוח מרומם עם המון תקוה לטפס היום את הלנין. לא היו עננים בשמים (לפחות מהמיקום שבו ישנתי שזה היה עמוק בתוך ערוץ). לפני שיצאתי לדרך עבר אותי סבאלה אחד מסנטיאגו שהוא האדם היחיד שפגשתי במסלול הזה, ומאז נעלמו עקבותיו (לא עקפתי אותו ואין סיכוי שהוא סיים את השביל היום...). התחלתי ללכת ב9 כשב10.30 התחלתי לטפס עם השביל לכיוון השיפולים של הלנין. ברגע שיצרתי מהיער גיליתי למרבה הצער שסביבות לפסגת הלנין ישנם עננים ורק מידי פעם מציצה הפסגה. המשכתי לעלות בתקווה שמשהו ישתנה.

כאן נכנסתי לבעיית מים מכיוון שלא מילאתי למטה וכאן לא זורם כלום... הגעתי לאוכף שממנו הייתי מטפס אילולי הייתי צמא אך הצמא הכריח אותי לרדת כמאה חמישים מטר למטה לזרימה קטנטנה. אכלתי צהרים. כשסיימתי היה כבר 13.30. הגובה שלי כרגע הוא בערך 1700 מטר כלומר- יש לי עוד 2000 לפסגה. ביום יפה היתה לי מוטיבציה לעשות את זה- וזה לחלוטין אפשרי אך היום הוא לא יום יפה וההתלבטויות התחילו... לבסוף החבאתי את התיק והתחלתי להתנהל לאט למעלה. אמרתי שלפחות נעלה לגובה שיאפשר לי מראה יפה יותר של הנוף ואחכ כבר נחליט אם לעלות.
עליתי בערך לגובה 2200 והתיישבתי. הנוף יפה אבל לא גורם לי לשכרון נופים. מה גם שהלנין הוא ממש כמו הר חול שכל צעד שלך- אתה חוזר חצי צעד אחורה.

הפסגה עדיין מעוננת 90 אחוז מהזמן. מהמקום שאליו הגעתי יכולתי לראות את הר הגעש קטרופייאן שאותו עברתי במהלך הטרק. הוייריקה נראה מטושטש מאוד- אין ספק- ראות גרועה את היאימה בגלל לא רואים וגם לא את מוצ'ו. אני חייב איזה 2 ימי גשם שינקו את האוויר. הגשם האחרון היה לפני שבועיים...
הדחף היחיד שהיה לי להמשיך היה לכבוש את הפסגה. לא הנוף אלא האתגר. וזה לא הספיק ... בצער רב ויתרתי על הלנין וירדתי מטה. 
בדיעבד חשבתי שאולי הייתי צריך לקחת את כל הציוד לגובה הזה בערך (ליד מצבור שלג שיספק מים ללילה) לישון ועל הבוקר לעלות- בבוקר יש פחות עננים. אבל אני כבר למטה. ישן ליד אגם מדהים שהתרחצתי בו לפני שעה וכיבסתי את הבגדים.  מרק אפונה על האש מחכה שאני אסיים לכתוב ואז יאכל אותו. הלנין עדין מכוסה בענן קטן על הפסגה.
אני די בטוח שהראות לא תשתפר מחר.
אני בכולופן יקום בנחת ויתפוס טרמפ לפוקון