סאן פדרו

סאן פדרו זה עיר שלא גרים בה ציליאנים. יש כאן רק תיירים. זה משהו שעוד לא ראיתי. זה כמו הטורס דל פיינה לפחות רק שכאן הם מתקבצים כולם למרכז של כפר קטנטן.
המרכז כולו מלא סוכנויות טיולים. אין כלום במרכז חוץ מסוכנויות. אה- וגם שניים שלושה ציינג'ים וקיוסק... הרחוב הומה אדם וכולם, פשוט כולם תיירים!
הגענו לכאן ביום שני בערב. קפצנו לאינפורמיישן ומיד אחרי- מצא אותנו כמו תמיד הוסטל זול ונחמד.
שכרנו אופניים בשביל מחר והלכנו לישון.
יום שלישי כולו בעמק הירח שנמצא על רכס המלח. נוף מדהים של לבן של מלח והמון צורות יפות של סלעים. דיונות. וגם - מערת מלח יפהפייה! שקיעה ראינו מעמק הירח. השקיעה צובעת את הנוף בצבעים לא אנושיים במיוחד כאן בעמק סלאר דה אטקמה.

למחרת נסענו (על אופניים) ללגונה סכר שהיא לגונת מלח שהאטרקצייה היא שצפים שם כמו בים המלח- כמובן שלנו זה לא היה אטרקצייה. בשבילינו הנוף היה העיקר. מלא צבעים. פשוט מלא. ובאמצע הצחיחות האינסופית הזו. ביקרנו גם במעיינות מתוקים שנקראים בתרגום לעברית- עיני מדבר המלח. ברכות מים מתוקים באמצע שממון אינסופי... ראינו פלמינו ואלמגי מלח בכל מיני צורות והיה יום מדהים! נסענו יותר משבעים קמ על אופניים והישבן כבר משדר אותות מצוקה קשים...

למחרת נסענו על הבוקר לגייזרים. זה לוע ענק של הר געש בקוטר 10 קמ שבתוכו שדה גייזרים ענק!! מגיעים לשם בזריחה בגלל שהפרשי הטמפרטורות בין היום ללילה הופכות את הגייזרים למרשימים יותר...

ב12 חזרנו לסאן פדרו וסגרנו טיול שלושה ימים למדבר הגבוה של בוליביה למחרת. אחהצ עוד נסעתי לעמק שנקרא עמק המוות שיש בו המון דיונות ושוב ראיתי שקיעה לא נורמאלית.
יום שישי. עשינו ארוחת שבת דשנה באותו ערב ולמחרת ב8 בבוקר עזבנו את צילה וסוף סוף- אני חוצה לבוליביה. כמעט ארבעה וחצי חודשים אחרי תחילת הטיול...
אז אחרי שלושה ימים וארבעה לילות, ופחות 450 שקל בכיס אני יכול לומר בביטחון שהמדבר של סאן פדרו היה לחלוטין מקום שאסור לותר עליו. אין לי מושג איך כל הישראלים מוותרים עליו. לא ראינו כאן ישראלי אחד. לי זה סבבה אני פשוט לא מבין. המקום מתויר ויקר אבל בצדק...
עברו עלי שלושה ימי מדבר מדהימים שעשו המון טוב לנשמה. היה נצרך. במיוחד אחרי כלכך הרבה נסיעות בצפון ארגנטינה.
בילינו בשבועיים שלפני 6 לילות באוטובוס!! וארבעה לילות במיטה נוחה בעמק הזה- עשו רק טוב