האוטובוס ללה פז היה כמובן גרוע וצפוף. בכל זאת הצלחתי לישון בסדר גמור.
בשעת בוקר מוקדמת הגענו ללה פז. וואלה עיר סבבה. יחסית למה שציפיתי- זה
סביר ביותר... מזכירה מאוד את שכם רק בהרבה יותר גדול.
מצאנו אינטרנט ובררנו איפה שאול נמצא - להתאפס על בוליביה. אצל שאול פגשתי חבר שהכרתי בפוקון- הוא עובד עכשיו אצל שאול- איפס אותי על לה פז, הוסטלים טרקים וכו'.
נכנסנו להוסטל הישראלי הזול. לובו. כנראה שבהמשך אני יעבור למקום קצת יותר מבודד. ביקרתי בבית חבד- שילמתי על ליל הסדר. קניתי מצלמה חדשה, Sx230 של canon. ותכננתי למחרת לצאת לטרק של 4 ימים שנקרא קרחון דרומי. למחרת לא היה אפשר לצאת מלה פז בעקבות הפגנות של מקומיים ממורמרים. לא יודע על מה.
הלכנו לתצפית יפהפייה על לה פז שממנה גם ראינו את ההר אילימאני (6400 מ). משם ירדנו דרך מדרחוב מדהים וכיכר הממשלה. ישבנו כמה שעות שם שהיו חוויה אוטנתית מדהימה! הכיכר מלאה ביונים- אלפי יונים. ילדים משחקים ומאכילים את היונים. מתיישבים על המדרגות. לידינו מנקה נעליים מנקה את נעליה של ילדה בת 6. מוכר גלידות מבוגר מוכר גביעי גלידה (טובה דווקא) ב2 בוליביאן- שקל. במהלך השהות קניתי ממנו פעמיים. התחבבנו זה על זה ונפרדנו בסוף בצ'או רציני. במדרחוב זוג ילדות בנות 4 ו5 רוקדות ולידם דלי לשים כסף. כואב הלב. מתוקות כלכך. לא יכולתי לעמוד בזה ושמתי להם את המטבעות שהיו לי בכיס... כמה ימים לאחר מכן כשעברתי באותו מקום- עדין ראיתי אותם. אח. בוליביה. איזה זכות יש לנו להתלונן על משהו?
למחרת בבוקר יצאנו לטרק. האוטובוס נוסע 5 שעות מתוכם 2 בדרך עפר מסוכנת מאוד. פשוט מפחיד ליסוע עליו. ירדנו מהאוטובוס פעם אחת כשקטע הדרך היה באמת משובש. הגענו ליעד- כפר קטנטן שתושביו עובדים בקריית בדיל בהרים. אין חשמל. איך הם מסוגלים לחיות ככה? עלינו לאיזה כיפה בגובה 5100 ממנה נוף מדהים. משם ירדנו ללילה ראשון בכפר. שילמנו 10 בוליביאן בשביל לקבל חדר קטן. היו בכפר גם מספר ישראלים שיצאו לטרק דרך שאול. הם שיחקו כדורגל נגד הבוליביאנים כשהגובה לא מטיב איתם. זה מדהים לראות שבכל כפר, לא משנה כמה הוא שכוח אל- יהיה מגרש כדורגל. ישנתי טוב יחסית לגובה שלנו... למחרת עלינו לקרחון יפה עם מערת קרח קטנה. לויק ירד משם למטה וחיכה לי. אני עליתי לאוכף נחמד וירדתי דרך קרחון אחר. בעמק מתחתינו יש 5 לגונות שיוצרות נוף מדהים ממש. הגובה שהגעתי היום היה 5350 והראש נתן את אותותיו. נחתי קצת בכפר ואחהצ לקחנו טרמפ לכפר בואדי הבא ממזרח. טרמפ על טנדר כשממש צפוף מאחור. לכפר הגענו בערך ב17. כאן הכפר טיפה גדול יותר ויש להם גנרטור! יש כאן חיים. המקומיים משחקים כדור עף. אישה מכבסת בגדים בגיגית גדולה ליד פתח החושה שלה. שני ילדים חמודים משחקים ביחד ומביטים בנו במבט מוזר. גם כאן נכנסנו לחדר קטן שבו היתה קבוצה אחרת של שאול. שוב ישנתי טוב. למחרת עלינו לאוכף מדהים בגובה 5500 ולמערת קרח יפהפייה בחזור. יצאנו מוקדם בבוקר כדי להגיע לאוכף לפני שנהייה מעונן- אחהצ באמת נהיה מעונן וגשום, היינו כבר למטה... למחרת עברנו לואדי הבא ממזרח דרך שביל מדהים. הגענו בצהרים לכפר וכבר לא היה כח לעלות לקרחון. ירדנו לכביש הראשי וחיכינו לאוטובוס ללה פז. הפעם ירדנו מהאוטובוס פעמיים בדרך בקטעים קצת מסוכנים. ללה פז הגענו בשעה 21 בערך אור ליד ניסן- אמורים לבדוק היום חמץ.. ההוסטלים מלאים בישראלים שבאו לליל הסדר בלה פז ואין מקום! בנס מצאנו הוסטל לא מוכר ללילה. מקלחת. סידור תמונות ולילה טוב.
מבחינת הנוף- הנוף כאן דומה לאיזור סנטינאגו מנדוסה. כאן יש יותר לגונות והמקומיים הורסים את הטבע (כרייה, כבישים) ושם המדבר יותר צבעוני. את ההתלהבות שכולם חווים מהנוף ה'חדש' של בוליביה- אני לא חוויתי. מה שכן- יש כאן אוטנתיות שאין שם. מדינת עולם שלישי. כפרים שאתה תוהה איך לעזאזאל אנשים חיים ככה? זה מדהים לראות. זה הפלוס הענק והייחודיות שיש בבוליביה שעוד לא ראיתי בטיול
מצאנו אינטרנט ובררנו איפה שאול נמצא - להתאפס על בוליביה. אצל שאול פגשתי חבר שהכרתי בפוקון- הוא עובד עכשיו אצל שאול- איפס אותי על לה פז, הוסטלים טרקים וכו'.
נכנסנו להוסטל הישראלי הזול. לובו. כנראה שבהמשך אני יעבור למקום קצת יותר מבודד. ביקרתי בבית חבד- שילמתי על ליל הסדר. קניתי מצלמה חדשה, Sx230 של canon. ותכננתי למחרת לצאת לטרק של 4 ימים שנקרא קרחון דרומי. למחרת לא היה אפשר לצאת מלה פז בעקבות הפגנות של מקומיים ממורמרים. לא יודע על מה.
הלכנו לתצפית יפהפייה על לה פז שממנה גם ראינו את ההר אילימאני (6400 מ). משם ירדנו דרך מדרחוב מדהים וכיכר הממשלה. ישבנו כמה שעות שם שהיו חוויה אוטנתית מדהימה! הכיכר מלאה ביונים- אלפי יונים. ילדים משחקים ומאכילים את היונים. מתיישבים על המדרגות. לידינו מנקה נעליים מנקה את נעליה של ילדה בת 6. מוכר גלידות מבוגר מוכר גביעי גלידה (טובה דווקא) ב2 בוליביאן- שקל. במהלך השהות קניתי ממנו פעמיים. התחבבנו זה על זה ונפרדנו בסוף בצ'או רציני. במדרחוב זוג ילדות בנות 4 ו5 רוקדות ולידם דלי לשים כסף. כואב הלב. מתוקות כלכך. לא יכולתי לעמוד בזה ושמתי להם את המטבעות שהיו לי בכיס... כמה ימים לאחר מכן כשעברתי באותו מקום- עדין ראיתי אותם. אח. בוליביה. איזה זכות יש לנו להתלונן על משהו?
למחרת בבוקר יצאנו לטרק. האוטובוס נוסע 5 שעות מתוכם 2 בדרך עפר מסוכנת מאוד. פשוט מפחיד ליסוע עליו. ירדנו מהאוטובוס פעם אחת כשקטע הדרך היה באמת משובש. הגענו ליעד- כפר קטנטן שתושביו עובדים בקריית בדיל בהרים. אין חשמל. איך הם מסוגלים לחיות ככה? עלינו לאיזה כיפה בגובה 5100 ממנה נוף מדהים. משם ירדנו ללילה ראשון בכפר. שילמנו 10 בוליביאן בשביל לקבל חדר קטן. היו בכפר גם מספר ישראלים שיצאו לטרק דרך שאול. הם שיחקו כדורגל נגד הבוליביאנים כשהגובה לא מטיב איתם. זה מדהים לראות שבכל כפר, לא משנה כמה הוא שכוח אל- יהיה מגרש כדורגל. ישנתי טוב יחסית לגובה שלנו... למחרת עלינו לקרחון יפה עם מערת קרח קטנה. לויק ירד משם למטה וחיכה לי. אני עליתי לאוכף נחמד וירדתי דרך קרחון אחר. בעמק מתחתינו יש 5 לגונות שיוצרות נוף מדהים ממש. הגובה שהגעתי היום היה 5350 והראש נתן את אותותיו. נחתי קצת בכפר ואחהצ לקחנו טרמפ לכפר בואדי הבא ממזרח. טרמפ על טנדר כשממש צפוף מאחור. לכפר הגענו בערך ב17. כאן הכפר טיפה גדול יותר ויש להם גנרטור! יש כאן חיים. המקומיים משחקים כדור עף. אישה מכבסת בגדים בגיגית גדולה ליד פתח החושה שלה. שני ילדים חמודים משחקים ביחד ומביטים בנו במבט מוזר. גם כאן נכנסנו לחדר קטן שבו היתה קבוצה אחרת של שאול. שוב ישנתי טוב. למחרת עלינו לאוכף מדהים בגובה 5500 ולמערת קרח יפהפייה בחזור. יצאנו מוקדם בבוקר כדי להגיע לאוכף לפני שנהייה מעונן- אחהצ באמת נהיה מעונן וגשום, היינו כבר למטה... למחרת עברנו לואדי הבא ממזרח דרך שביל מדהים. הגענו בצהרים לכפר וכבר לא היה כח לעלות לקרחון. ירדנו לכביש הראשי וחיכינו לאוטובוס ללה פז. הפעם ירדנו מהאוטובוס פעמיים בדרך בקטעים קצת מסוכנים. ללה פז הגענו בשעה 21 בערך אור ליד ניסן- אמורים לבדוק היום חמץ.. ההוסטלים מלאים בישראלים שבאו לליל הסדר בלה פז ואין מקום! בנס מצאנו הוסטל לא מוכר ללילה. מקלחת. סידור תמונות ולילה טוב.
מבחינת הנוף- הנוף כאן דומה לאיזור סנטינאגו מנדוסה. כאן יש יותר לגונות והמקומיים הורסים את הטבע (כרייה, כבישים) ושם המדבר יותר צבעוני. את ההתלהבות שכולם חווים מהנוף ה'חדש' של בוליביה- אני לא חוויתי. מה שכן- יש כאן אוטנתיות שאין שם. מדינת עולם שלישי. כפרים שאתה תוהה איך לעזאזאל אנשים חיים ככה? זה מדהים לראות. זה הפלוס הענק והייחודיות שיש בבוליביה שעוד לא ראיתי בטיול
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה