iguasu

בשעות הבוקר מגיעים לפוארטו איגואסו. גשם טרופי משוגע מקדם את פנינו. זה אשכרה כאילו מישהו שופך דליים מלמעלה! שעה במרכזית והגשם פסק. מוצאים הוסטל זריז וטסים לאתר. לפי מה שבררנו רק היום ומחר יהיה נורמאלי ובסוף השבוע יהיה רע עוד פעם...
בכניסה משלמים 170 פזו אבל הייתי משלם גם 500 אם היו דורשים. זה אתר מסחרר. כמות מים בלתי נתפסת שנשפכת במפל בגובה 70 מטר לאורך של 3 קמ לפחות. זה לא נתפס. אתה עומד מעל ונרטב מהאדים של המים לחלוטין.

ב18 נסגר הפארק ואנחנו חוזרים לארוחת ערב בהוסטל עם סטייקים נהדרים ובקבוק יין. בהוסטל אין יותר מידי אנשים (ונשים) אז יוצאים החוצה ב23.30 עם ראש טוב לחפש איזה מוזיקה טובה לרקוד... חתול אין בחוץ. פוארטו איגואסו כאילו ננטשת בלילה... חזרנו להוסטל..
למחרת חוצים לברזיל. פעם ראשונה בברזיל- יש איזו התרגשות לחצות למדינה חדשה. מגיעים לתחנה המרכזית של פוזדה איגואסו. כאן אני חייב לעצור ולומר שפורטגזית זו שפה מגעילה. אין מצב שאני ממשיך בברזיל.
האתר הברזילאי יפה אבל פחות מרשים מחברו הארגנטינאי.

כמה שעות של שוטטות באתר ואנחנו חוזרים לפוסדו איגואסו.
אוסטרית מדהימה (עם עגיל במקום שלא הכרתי) הראתה לי במפה הוסטל שהיא וחברתה ישנו שם היום- קבענו לאכול ערב ביחד.
חוצים את כל העיר כדי להגיע לכתובת ושואלים את עצמינו על מה ולמה ואיך לעזאזל היא הגיעה להוסטל השכוח הזה. בשבילה קיוינו שיהיה שווה.
באוטובוס יש רק פורטוגזים וקשה לדעת איפה לרדת. מוצאים ברזילאית צעירה שיודעת קצת ספרדית ונעזרים בה...לא כיף לטייל בלי שפה!
יורדים מהאוטובוס ומחפשים משהו לשאול. בגן הציבורי יושב זקן עם כלב. הבלס אספניול? הוא עונה במבטא ארגנטינאי מובהק ואנחנו ממש מתלהבים! הרגשנו כמו לשמוע עברית בזימבבוה בכפר שכוח... הגענו.
וואלה- היה שווה. הוסטל נקי, בריכה בחצר, אירופאים, מוזיקה, מחשב, ארוחת ערב עם נוף יפה, שתיים וחצי בקבוקי יין ולישון...
ארוחת בוקר מפנקת. חבלז. רחצה בבריכה. ספרדייה בת 35 נכנסת לעשות צק אין. היא מטיילת לבד שנה. עזבה הכל בשביל לטייל. לא רוצה ילדים ומשפחה. איזה דברים פוגשים כאן- חבלעלהזמן...
באוטובוס לתחנה מרכזית פוגשים שוב את הברזילאית שעזרה לנו אתמול בדרך הלוך. אלוהים יש לו תכניות מעניינות. כנראה שהיינו צריכים להפגש פעמיים לפני שנפרדים לעולם ...
נפטרים מהריאל שנשארו באיזה קמביו ונוסעים לפוארטו איגואסו. להת ברזיל. כנראה שכבר לא נתראה בחיים האלו..
האוטובוס הבא לסלטה יוצא רק מחר. מחלקים את הנסיעה לשתיים ויוצאים באוטובוס לילה לקוריינטס.
באוטובוס יש ארוחה טובה וגם סרט טוב.
ב6.30 בבוקר אנחנו בקוריינטס ויש לנו עד שש בערב. קוריינטס זה עיר שתיירים לא שמעו עליה. סתם עיר. ממש סתם. ואני דווקא אוהב את זה. אוכלים בוקר ומתחילים להסתובב בעיר.
במדרחוב אני מתאהב במוכר מטריות בשנות החמישים לחייו. יש לי הערכה עמוקה לאנשים האלה. בזעת אפם מביאים את לחמם. הוא יעמוד כאן כל היום וכל מחר וגם כל היום שאחרי וימכור מטריות לעוברים ושבים. זה בטח לא יכניס לו הרבה כסף אבל הוא לא יצטרך לקבץ נדבות. מתוק. שני אנשים עוצרים לידו וקונים. יש!!! באמת יש לי המון סמפטייה אליו וההצלחה שלו הסבה לי אושר.
מתיישבים על ספסל ומביטים בעוברים ושבים שעה שלימה. אחכ פונים לכיוון הנהר. זוג ארגנטינאים מנופפים לנו לשלום ומחייכים. למה? סתם. כי- למה לא?
בטיילת מתיישבים לתה ועוגיות. זוג חמוד נוסף בשנות השישים לחייהם מתעניין בגזייה ובסוכר החום שהבאתי מסנטיאגו, ונשארים איתנו לשיחה לבבית. אין על האנשים האלו! פשוט מחייכים ושמחים ולבביים ויש להם כל הזמן שבעולם בשבילך. דייג צעיר לידינו בדיוק תפס דג קטןקטן ועכשיו יחזור לביתו לאכול צהריים. רגוע כאן. אני לא רוצה לעזוב את ארגנטינה...
בדרך על הטיילת עוד יורדים לחוף לרחצה קצרה. עיר יפה. אנשים נחמדים. קוריינטס. בדרך בואכה סלטה